Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 156]

4 534 ( 155 )4•^ 13. כרחם אב על בנים.!כהו, ולבו ♦כאב?מסיעות: עקרהו!רצהו בךברים ‘שונים, כן עם יוסר עם סוררת*.;קשו כל!אשים ערואיו׳ כי רחם י♦ על יראיו: ־ י - .T י' T, .14 כי הוא ידע!צרנו׳ ובל נעלם מאתו הר/שוזקה, אשר!רחף באךמת חלקנו: גם יורע נפשינו• הריקה, :ואת לבינו,ועינינו תטחנו - וזכור כ♦ עפר אנחנו: אנוש כחציר!מיו, וכעשן מארבה כל חיתו; $כון הוא כבל פעמיו, להגיש תמיד ליום מותו: עדול,!גמול׳!פרח ציץ, ועציץ השידה כן ,יציץ*. .16 כ♦ רוח עקרה בו ואיננו׳ פתאום יחלוף ליעלה לא!ן , חיש כלבת ברק ♦חיש ח!ינו, 'עם כל נועם מחסדי ע!ן: אנוש