Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 151]

»» ן 150) ועתה. הלעת הקדושה הזאת, הנימים הנוראים האלה. משכיות רוחי שוכבות הווות. תדמינה? ואסורות במוסרות,' הדומיה׳ כבמאסר כלא׳ תוך קירות לבבי תהיינה ערירות? אך לא כן! ראשית השנה שבט משלה תניןז נם עלי נפשי׳ טל הרגשות בדלף תרעיף, מעטה תהלח תלבש כמעיל וצניף, תעוף! על כנפי זמר, ובמו ניב שפתים׳ למרומים תשלח תודות אלף, לנותן חליפות וצבא לעתים חלף כי עד הנה חיים ושלום נתן׳ לי ולמחמד עיני הוא אבי היקר, אשר תחת דגל אהבתו בגיל עלי עדו, עתות השנה החולפת וימי תקופתן׳ ואשר שושני טובתו סכר נרחב ונאות חמד׳ תבל לי העדו. אך בתפלה ותחנונים עיני תדלף׳ לבוחן עלילות כל בני חלוף, ביום התרועה בתקוע לאמר: ,,אנא אל. לרנת עבדך הקשיב! עת על צדיק כפתגמך הטוב אמר תגמר, וגמול ישר♦ לב ועושי טוב א?1 חיקם תשיב. נא גם.עלי אבי ממעון קדשו השקיף. וגמול טובו יגמל עלי, לו שלם בסאסאה■ ♦מיו עוד ירביון, עת חייו תכפל. בחיל צבאות טובותיך אותו הקיף, פעמיו ירחץ בפלגי גיל ושמחות ׳ אך רעה וכל פיד והוה, מנו ירחקו ♦שבו בשפל. מה