Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 189]

l 1*8 ) «S ׳מורה ל^ה ■מבין שממןה׳ פאר דורוזו; •) לב חכם!שיכיל פיהו׳!?V לקח, יפחותיו נוטפות מר מךבריו יין רקח - עליהו שלף חרבו — גרע חוט חייהו ׳ •4 שופך דם 3קי\ שנאתך תטור לתיח« ר^ה ^$1תך׳ בעצמות כלס שלח ךצח, ך?זעה על לח" אישים ההלכוא לאורו׳ תלמיךו ןקונ:נח '?וא’ז יביויא לגוי עזר? להקת המורים!קפדו: הה! הוסר הנזר׳ וקל בית!^יאל!בכו; כבה נר דוח! י-ראג שנח נ׳ סלאטי יצלה לשמרך בכל דרכיך ג׳פ״ק?זהג״לי ' __ אמרות *.) ויזע נשעיי® עוצם נקיאותו נש׳ס יפישקיס ושרלו הזך{אורח הפנרא הישרה והפשט האתתי. ועוד שמעתי מר3ים אומרים: שהיה נקי נספרי התני(:> מורה גנונים. כוזרי ויעל עקרים ונעל עקדה ואונות אלמות עד שידע אדמם לגגו א נשסתס הלה| נהלה, והלך'נעקנותם לנאר המקראות ומאת־• התלמוד והמדרשים נדרך התקירה העיונית גס נפסר הזוהר ושארו הסי• הקנלה עשר ידות לס וכך הוני לי תאום דוני אמונים, ידידי התפס השלש המדקדק ר' יהודה נן זאנ ז׳ל שפעם אמד נא לנקר נהינל הרג הגאון זצ״ל, ימלא אותו נקי דספרי דקדוק לשון עניי, ואת מגניו מ׳לע יד1 מראשי y י יעי• סו9ו; וכל כלליו היו ומלוויו על לשונו ני ץ יעצום זכרונו. יקר היחיון הזה נדורומיגי, _p׳pjjjc ,קאכמק ודקדוק קלשון 5ה;ינה (אתליס «יד העומד לשרת נקודש.־רהיראה והעניה גליליתפאית צרלז^תיו ומדותיו. אשרי הדור שלו ננה! וראוי לדור לקונן על העדי הזה ני על צדיק נתיתו אמרו ידל(מגילה t »'י) צדיק אבד. צדיק?ידורו אבר ׳ משלי לארם שאבדהסמנו. מרגלית,_וה יא לא אבדה אלא לכןלה . והדני השונו שרצי נזה Eirfivi'! שעל אגד יש •^6 •■«’ורוד■ונאמר פה על'התימה שאין ההעדר ויזסרון לו, ההילך.«אגמוונ ^מגואו«, שאננות מנטמות, שונע המאית, נפשו מושנע צמצתות, אלא האנדה לדורס ואין תקום ליתר דנרי המהי׳רשא ז׳ל ד׳יייק תדנמיו אנד ולא נאגד דרשינין ופו' נ• נאמת לזי שהוא זי’ק רימו לא ירנן זנק נזעל ילמד ופן יפקד מקומו ניעקרי).