Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 65]

SW ( 64 ) *I® תאיה הזאת לשבוי! מקומם, אשר תהיה שני פעמים בשנה 33ציר ובסתו הכרחי להם מאוד׳ עד כי אשר גס העוף הכלוא בכלוב (וגס אם יאהב מעמדו ומצבו) בבוא עת הנסיעה יעמול ויחשוב מזימות ותחבולות לצאת מבית כלאו, עד כי לפעמים יכאב לבו וימות מגודל יגיעה יגון ואנחה. חאלס הנעלה מאוד מכל אישי בעלי חיים בעל צלם ותמונה (אתאניזיוטע) יש לו חוש המשוש בשלימות, ואולי גס חוש הטעם מכל חיתו ארן; אבל בשלשה חושים אחרים ר״ל הראיה, והשמיעה והדיח תגבור החיה עליו. החיה יש לה חוש הדיח בשלימות יותר מהעוף, ני אין אף להעוף (גס הסדק אשר בחוטמו יחסר לרבים) וכזאת חוש המשוש באדם, חוש הריח בבהמה בעלת ארבע דגליס וסוש הראיה בעוף המה כח עצמותם, הבדל סוגיהם, ובהם ירגשו ויתפעלו יותר. חוש השמיעה יבא אחרי חוש הראיה נעוף למעלה, והחוש הזה רב בהם מבבהמות, והמופת על זאת היא, בעת ני נצפצף לפניהם קול ושמע, יעמולו גם המה לעשות כנה, והשנית כי יתענגו בנגינתם תמיד ויזמרו, ובפרט בעת שמחתם. והיא עת זיווגם. חזה העוף מדובק בבשר רב ועכברים נמופקעלן) חזקים יותר מבאדס ומיה, לזאת יוכלו לפשט כנפיהם מאוד במהרה, ולהתנועע בחזקה יותר מאשר האדם יוכל להתנועע זרועותיו. חזה העוף חזק ורחב יותר מבפנים ובחון מבמיות, ועכברי החזה החיצונים רבים מאוד, גס מני החח גדולים וחזקים, אונות הריאה ג״כ גדולים ורחבים בהם יותר מבחיות, גס נדבקו בהם כיסים אשד בהם יעצר הרוח ובזה יקל גופם ויתחזק קולס תמיד• — קיל תמנה העוף נעלתה על האדם• האדם הראשון (או איש אשד לא ידע ללכת אל עיר) אשר הלך נדרך למקום ידוע, לא ידע ארחו, ואך בדרישה וחקירה ומפוש מצאו, ויסמן לו המקום והדרך אשר בא נו לדעת לעתיד ברצותו ללכת עוד הפעם למקום ההוא דרכו על נכון. אורחות ימים בנבידות היתה לאדם, על ני לא היה לו מקום מוחש להגביל נו מושגו, ונסע על חוף הים ׳ עלי נתחדש סק1מפס *) וחכמת התכונה הושלמה ללמד לרב החובל הדרך אשד ילך בה, וידע ________ לכתו *) קומפס הוא כלי מנמי אפר נהוכו יתר המאגנעט תלויה חפשי, ותסרב וקצומיה לצירי צפולי ודרומי.