Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 236]

( 163 ) fe למקום אבנים ♦קרות נהפכו ללגבים. אנישי המלון איש אל רעהו תמהו. לךאות את לא עלה על רוחם את לא האמינו. על מה הטלף חפץ ביקרו לא הבינו׳ מדוע קבל מנות!"קרות לא זיךעו׳ עד כי ספר להם נחום'את כל הקורות׳ ומאדמה הנפלאה השמיעם נצורות׳' וחךישות איטר מעולם לא שמעו♦׳ וכא־שר כלה לדבר לדןכו פנה׳ דבא לאחיו.ודבר אותם ענה׳ ולאסירי התקוה בשיר ריב טוב(שלום; ולא החריש מהם כל עמך ו ץאודותיו׳ מה הגיע אליו אם כל נפלאותיו׳ ’ גם ד,ךאם מהנת המלך ספיר ן!הלום. וישמחו כל העם מאד׳ ו:תיוךה יההלה׳ לבבימו רחשו לאלי נורא ’עלילה. זאת נחלת חכמי לב מבטחם כאל ישימו« אם תחת על צךה’;שחו דמכו׳ אך יחיל ודומם לה־שועתו!חכו׳ /עף על במה♦ האשד קןנם ירימו. אם עצב ויגון על דלת♦ לבבם!ךפיקו׳ כדהי בטחון קגרום מבוא וחיש!חמקו; אם"כל מה♦ תבל מכבד צרה!אנחו׳ הם על אל!עזבו הוא צורם אבן העור׳ 1 a הוא (