Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 231]

SH ( »58 ) HB ני נוכלים דזאלד!?כחשו למען העדים,• •׳-* •י׳!־■או.יענוהו בן'ש1ת כי שם להם יעלילה. אף ביד דקה שוב אל אחיו היהודים׳ לא וחפץ׳ פי באזנם קול פחדים ־השמיע, עך*ל הרעה שבעתים. לראות תוחלתם כוזבת נפ'שם חקצר. ש מירב צוקה נואש יאמרו ורוחם תצר, ־ ׳- ־ וממךף לבם ימס ויהי למים. ואחרי ח־שב דונה והנח בדעת ועצה׳ ללכת בה למלך נפשו התאמצה׳ c״׳ י-;־' והארנז באשר הוא בקו לו להוביל למתנה באלהיו ש־ם מבטחו עליו השליף יהבו,'^, ׳ הוא /'שלח עזרו- מקדש ■לעם קרובו/ ׳’־•£ ה הוא!טה לב מלףלאהבהלחמיםוחנייה. במשניות אלה בא לחיבל הנגיד, דגש אליו וכה דבריו הניד4. י "■ .־׳ז 'ח^ניושל ארית גמל ומצות למי אךם! .עם.נאמן אישר מפניך זיחילו׳ ־ י" v; ש במנחה והשורה הזאת פניף?חלו; '■* י. ה 1;ימצאו חן־ בעיניך זלקרותיך. •מ/רם ־. דקחה׳יבתח את חתיכה; י, \>? ןהנה — על שפתיו באש להבה;־ ־ ■ ל״׳יי בני להבים פניו סביב עיניו אימה, כשאון חמות־.♦מים גלי אפו המו, י "'־ עפעפיו