Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 186]

»4 ( 184 ) לא חמ־ךת ארצות׳ שנאת תכניע. ועת, וחרב פתח יהיר׳ עמים הכריע ינזינך רוממה נלית, חיש’חרב אזרת♦ בימינך הסרב אף עלה זית! " לא שפף־רם, נתש־עיר ובית " יקלת הטלף, לא זאת ועעורתח " בידו הנדלה ז איש ועם הצליח, " כל־לב לךנין, כל־נפיש השמיס " זאת אפוא ןל1זרתו, זאת פלןיתו“ י׳ כן ש־נבו רעיוניף׳ כן שגבו פעליך'׳• מורי דרכיך הם, מאז'משחף אלהיך, ז ומלאכיו צוה לך,'בכל משלחת רעה׳• אשרינו'• נפתול♦ אלהים נפתלת־׳• זז . שרית, ב1טס באלסיך, נם ןכלת, קראת ךרור לארץ, צוית'ישועת! נאנחו ענזים תחת מטה רישע. י 'שניסת עז וח!ל", :צאת לישע, נערת כמלאך מישחית׳ ותאמר ז לזרףז יצאת לישע, ואחריך עממיף, אתהבראשם', ואלסיךלפניך — האו!בי• ־שכת אחור,זך!שלכת חרבי־ 1 ושלום בארץ, ־ושלום בכל־פלך! ז בטח ןסע דךב1, כל עובר ודולך, 'כל שרה כרמל, דק ששון פורח! עובד האדמה נושא כלנה אלמותיו עמלו לפיהו, לא לדיק יגיעותיו, ז כקונה כמוכר שמס, כל עמן צולם י• אשרינו /