Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 161]

WH ( 1&9 ) בדודה, ובראשה אביה ומחוללה־ וגם ■אחרי אשר החלו בניו להיות בעלי דעה, ואץ לאב עוד כל דין ווכיה למשול בם, לא סרו׳(כפי שקול הדעת) מהיות סרים למשמעתו, ולצאת'ולבוא על פיו; והאוטם אוניו משמוע בקודמו׳ * עם פושעים הוא נמנה, ובסוד אחיו בלייחד־ בימים הראשונים אין כל סבה נפרצה, לקבוע מצות ואזהרות, מתן שכרן וענשן, כי מורא האב על פני כל המשפחת* והמורא הוה לבדו, שם מעצור לכל אשר עבר עד־ייר רוח סרה, ונטיתו הרעה לא עברה לפעולת אדם׳ לעשות רושם סיר• ואולם בימים הבאים ׳ בעת אשר החלו אישי המשפחה לרוב במאוד׳ קרה לפעמים מקרה אשר הניע לקבוע מצוה ואזהרה׳ פעם בכה ופעם בכה• ואו נקבעו החקים ברצון הכלל כלו׳ להגביל־־’ הנהגת היחידים• ושימת העין על שמירת החקים הנקבעים, מסולה לפי ההכרעה, בידי אבי המשפחה; ובכה המסירה הואר־ז יצאה לו וכות השררה, להיות עוצר במשפחתו׳ על פי דין הבחירה אחר♦ ההפלגה, שמרו ראשי הח?רות החדשורה, באין ספק, בכד1 מקומוח מושבותם. דיני ההנהגה הקדומה, אשר בה מצאו אשרם׳ לפני הנפיצה• וכל-' מגמת תחבולותיהם ומעשיהם, קולעת תמיד אל מטרה אחת: להגדיל אשרי בניהקבוץ, ולכונן יסודי טובם, על מכונות לאתמוטנה• ויותר שהגיעו הנגידים אל המבקש האמור, ויותר שעשו ידיהם תשיה, להאדיר שלום עמם, יותר מצאו חן בעיני בני משמעתם, ויותר קנו לבם .להאהב ולהכבד־ ויש מהנגידים האלה, אשר השכיד^ו אולי בכל אשר פנו, ובגלל כן, כל היוצא מפיהםשלטון, וחקי לא יעבור, וזכו לגדולה וכבוד, י ופעולתם עשתה פרי תפארת, ורב תבואות להם ולזרעם: להיות השררה והתקיפה׳ ירושה לבניהם אחריהם• ואולם בנגידים אשר הסכילו והעוו בכל אשר פנו, ולא-טובה בכל מדרךכןז רגלם, מאסו בני משמעתם, ובגועל נפש נשאו טרחם כל