Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 295]

SM ( 294 ) טרילים נמלאנתס למצוא טרף לחם חקס « אלה עוסקים נחינון נערים, ואלה נעניני מ"ומ, עניז ידע המשניל את עוצם פעולת המאסף אשל פעל עד הנה, מנואריס נו נתונים קשים נתנ׳יך ומאמרי חז״ל ננתנים 3ו מליצות צחות נלשון ענד יתנו לנער דעת הלשון הזה על נוריו י הותרו נו שאלות על דנד מנהגי ישראל, לאמת לנרי החנונים הקדמונים׳ נצגו נו תולדות גדולי העם להיות לנס לפני משניליס ־ ולהיותו יוצא לחלקיו מלי חדש נחדשו יתעורר נלג נער תשוקת היזדוש וימהר לקרותו וגס הראינו לעלת ישראל שלא הטוחנו לחנרו נענור הדנוש אשל ירגש נהדפסת ספלים (נאשר נלאה שהוא סנת רונ המחנרים נעו״ה) ני ימנר נמקח השוה, ומעתה ינואו נשלשים דפים לשנה נעל נ'ריט,וגס הוספנו נו מנתניס מחנמת הטנעי ממסלול הטנע, מקולות העתים ונו׳ נאשר ילאה הקולא הנעים נמנתנ■הנקרא תננית חנות שוחרי הטונ והתושיה אשר יצא לאור ר״ח תמוז תקמ׳יז הענר ־ 5זאת ידע נל ישר ל3נ ני לטונת הנלל קבלהו עלינו את העמל הזה, ולהפיץ תורה ומנמה נשאנו את המשא על שנמנו, ומגמת לנפו נרה, להאיר עיני נחורי העם אשר ימפצון שמוע מוסר ולעת ׳ ולנן אין אנו משגיחים ננת קול, אשר הענידו לניס במחנה הענריס לדנר סרה עלינו ועל מעשי ידינו, לא נלחמה אתם, ולא נשא את שמותם על שפתנו, ולא יהי' לשמצה נקמיהס ואין אנו משיבים לאיש אשל ידנר אתנו נזדון וגנה לנ• ולזאת לא שמנו לנ על דבר מנתב אשד נא לידינו מאיש פלאי, מלונה ד נרי יינות, ילחמו נו דתן ואנילם על המאסף ועלממנליו דנלי נאצה וחרפה, ני אסקדאונוהו והשלננוהו נין נלויי מנתנים במקום אשי לא יעלה על לב לעולם י ואין אנו נלחמים עם איש כי על דנל האמת• אנל לדברי תהפוכות לא נטה אזן ולא נשיבה לנר לשולחם• אטנ0 האיש אשר ימצא במכתבנו דנויס אשל לא נן ח״ו, והוא ינדר לנו מחשנותיו נדנליס דנים דבלי חנמים ננחת להדריכנו על מעגל יושר ולהורות לנו את אשי שגינו; אומו ננרך נקהל עם ונודה על האמת אם הוא אתו ולא גנוש ומדי לנלכו נו נזנידה דודי אוהב, ממת ישי. אשר העילאת דוחו להוניח אותנו על דני שגיאה אשר יצאה מתחת ידינו׳ הוא איש מפואר ושמו הולך נין גדולי העם הגניל הנננד והשר ר' נפתלי היוץ מעדילסחיים נ״י נפטראסנורג, אשד נתג לנו אגרת מוסר ותונחה על דני מאמד נתב אחד נמאסף תקמ״ו נענין עונש גיהנם, והשננו אליו לנר כראוי'להודות ני שגינו׳ וסמננו על המחנר מנלתי נקר תחלה את דנייו* וגס הוא, המחני, התנצל לפנינו לאמורי שלא היתה נונמו ח״ו להגמיש לנד מה ולהסיג גבול אשד ננלו יאשוגים* גי אם להודות?