Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 223]

£»♦ ( »22 ) *4S הוי! תבל כלה וחדר יפיח לי הוא לשחת׳ פל עוד שמש עלעבד;!ברי זה זורחת. סנמיט עור מעט עין ד,שמש גם עינך לא תראהו׳ מאכל ♦היד. לעוף ׳שמים הוא וכל עמהו. T : “ T | i V:• fl- המן הה! ארכו ל♦ העתים וימים ♦משכו, T ז T i •זי * T אמנם. הוא הסב כי ךמי עמו.♦שפכו♦ רום לבכיו הבעיר כאש אפי הגףיל שנאתי׳ תחת זאת הרפת♦ שחת להגדיל נקמת♦. גבר נחמן עת .♦קצוף מיי יכעיסוהו [ T אין.קץ לחמתו ’מעט זבחים לא ♦שקיטוהו. מעונש אתן יושבי’הארץ יחרדו׳ ישפטו ערכו לחטא ישימו לב וירעיו. * IV 5 S ״ f ״ : T .עמים ^לם בדם ירחצו הליכיהם. ♦שיומו אחרונים דור דור יספרו לבניהם♦ יו עם ר\ה ביתבל יהודה שמיו הרבה גאונו, .י מפזר בעמים עין ארץ כ&ה המוניו. " לבד אחד הכעיס את המן,ובלם קבלו׳ " אמר להשמידם ויחד מני חלד פלו♦ “ T• ן ״; # ז T V V » ••I סנכלט אולי אך קול דמי עמלק אב♦ אבותיך׳ צועקים בקתיך להעלות אף לערר איבתך♦ המן הן אם מוצאי ממשפחה זאת אובדת, ♦מרר נפשי ועברת♦ תה♦ לעד עומדת. 9י השמידו בל זכרה גם לטף זקטלו ׳ אף בהמה המו ועל שיות לא חמלו. לבר