Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 201]

@י4 ( 200 ) הסית דזנ^לך לחתום הפקודה, למסור חיינו פיר צוררים דקים, בזה.ישראל שקץ עם ♦הודה, דבתו אליו אכלה.עמנו, ז כי לחבר נללים ללא עם.יחישבנו. ' בכל עיר ולדינה חדת נפקדה, פורש יום טביוח עת הרגינועדה. מאוויי על החאירו לארק, •ז יום יעוף הרוק.יגדיל הפרץ? לא.ישיא פני איש לא יחון ילד, זרע;עקב;כרת מחלד. אסתר ־ אהה אלהים מבין יצר מחשבות! הכלה אתה עיושה לשארית אבות? ד ז ץ “ T im;• ... T• ילדה קטנת מ♦ בלעדיך אל 0ץרק זאת :צילנו? חתך הניח♦ לטף בכי ואי[ נ?£י לעזרנו. כה אמר אביך "בך מקוהישרון מהרי, «י העת אצה, ימים יגוזו/ אל תאחרי. יי כמעט זקט ושמנו?נבר נכרת' מאדמה, יי אם אהבת ישראל עוד מקךנך לאתמה, יי מהרי למלך ומולדתך לו הנידי׳ יי אי מזה את משפלותך וארצך אל תננחיךי אסתר מהר חוש הישב אמרים אלה לשולחך, הזאת העצה להציל משחת אחיך?