Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 168]

zx ( 167 ) שיך מזמור לשמואל חיים, אשל שד לידידו (ה״ה האלוף המשכיל נמ״ר שמואל לול לוצאנוו) את ל3יי השידה הזאת, 3יום הציל ה׳ אותו מקלל דוח וממחלה קשה, וישלחהו אליו 3מנת3 לאמד: .(מיוסד ע׳ס א״3 ואוזריק! שס המח3ר)?fp£ לבךח:זק;הו בחלותוודח♦ מחליו: אודה את־יי בבל־־לבב♦ המחליא לעולם חסדו עט נח פהניע ממרחק שמועד. לא־טוכה פחד קראני ורעדה: גבר חכם צדיק וחמים הוכח פמכאוב על־ משכבו : דאג דאגת♦ על־גפשך וכטסןיובף יכאב לבי: האיש הנשא על־כל־האנישיס איך חלית (הלה ככל־ האדם: 'וחכמתך' ל^עמךה לך'להצילך' מנחותי מות: ואשתומם ואומר הלא תעמוד צדקת חכמים להצילם מרדת ישחת: זכרת♦ חמתך מעולם' מובך וכשרון וירכיך: חרפת למות נפשך למען* החיות נערי ישראלי טלטלת נדחך מפנה מחיוסליקור ומקיר לחום •י;מים וללות השרת ללמך דעת את־מי־יעקב: ,כן עשייה Jאך הוסף'תוספת העדפת! על־אשר צוך לכל הוא! "שם ניבול גם ליכולת אנוש חק־עולם ולא־;עקךנהו: ל(ךל תישוקתך להיטיב לא־נשסךת מצנים פחים: לא־חסת על גופך ןהנה יד־" היתד. בך: ממרום ישלח'איש בעצמיותיך ואבריך למוקד נחרו: נתעב לפיך נל־מאבל ועוךקיך לא־ישכבון: סבלת ענוי/ם קשים ומרים ומכאב לב חליל י. עמקות 1 מוצצו דמך דחליישוך התרפיה ביום צרה סר כחכה י ^פלאים)י־ךת"כימים אחדים ותגיע עד־שעויי 6ות5 פחדו הרופאים דפונו על־חעך ואתה 1 על־יי שמת מחסך: צרה דגו; מצאת ובישם;;קראת*. צעקקד למרום