Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 216]

&* ( i ) K3 והנה הקשה לשאול החנם ההוא על סיגין פ״ק לחולין לאשי הקשה שס ר3א לאביי מ׳ש ספק סכנת' לחומרי ספק איסור, ונו', הלי ממקומו מונלע דשנא ושנא שהדי באיסור קי״ל ס״ס לקולא אפי׳ בכמה ריעותות וכאן געי צפור כמי ס״ס שהרי אף שנאמר שהי, נקוב עדן יש לספק אס מנחשים אס משאר שרצים שאין להס ארס ואפייה אסרי׳ מסוס חומרא לסכנת׳ א״נ יש לומר בעלמא׳ ריל לענין אסור׳ אין חוששי? לשמא במקום נקב נקב ענ״ל שס : ואני בעני לעתי לא אמצא מקום לקושיא הזאת לשטת המפרשים טעם ס״ס משוס לוב ולאי לק״מ לנבר נתבו התו׳ פ׳ הסולן דף ל״ועיב בל״ה הא לא שהה, דלמעוט׳ לשניח מששו׳ והכאנמי מעוט׳ לשכיח הוא כלמונח בכמה מקומות בבבלי ובירושלמי, אשר נחשים לבים מינים ממינים בונים הי׳ מצדם ביניהם ׳י על אשד אמרו בירושלמי פ״ח לתרומות שיש מין א' נקרא שפיפון וקטן נשעדה ואס נחש נזה ניקל באבטיח הלזה בולאי אינו ניכר לכן יש למוש יותר: אכל, אין אנו צרינים לזה ני תלמוד ערוך הוא פרק אין מעמידין דף ל״א ע׳ב נו׳ השרצים יש להס ארס, של נחש ממית של שלצים מלקה ׳ א"נ גם בשרצים יש סננה אף אינה גלולה נ״נ כמו בנחש: ונראה דלזה לקלק הלב הטור בלשונו בי״ל סימן קט״ז׳ ואפי׳ אס מאין שניקל ונו' שיש למוש שמא ניקל בו שדן אחל ונוי ולא הזכיר נחש מטעמאלאמרינן לטון דגם בשרצים אחריס יש סננה א'נ אין כאן סיס, ומעתה נסתלקה עיקל קושי׳ הזאת ושלשה לפע״ל׳ וממילא, לא על הרב ם״נ ולא על הלב פל״ח יש לפקפק ממקום הזה: ואולם בעיקר היתר מכין האינאקולאציאהן עלן אני מבחון ובטרם שמו« ראיות יותר מופתיות מאשר הביא החנם י' אברהם במכתבו שס אשי קראוהו בשם עלין לתרופה ׳ לעתי נוטס להחמיר בדבר הזה נ O אבן סנת יקרתו אשר עלי׳ הטביע אבני יסולתו לעלות עליהן במעלות היתר הזה היא אשר הביא בשם יופאי הזמן שהתפארו אשר מששים אלף מתו דק חמשה: אף אנו מקובלים ועל נה לא שמענו אשד גדלו והצליחו במלאכה הזאת, בלמי אם אשי ימותו ענ״פ ממשה לנל מאה לא פוזות, ומי לאילע ייל אלה ני בחשבון הזה לא יתנן ללמות ענין הזה להקזת דם או לקיחת יים המשלשל כלעת החנם י' אברהם הנ״ל ניבמות חמשה ממאה הלא לבר היא או מפאת עיקר מכין רפואת האעאקולאציאהן ועצם פעולתה אשר •*’I לה נח ולאל להחיות את הילדים כולם אשד יולד להם מולי הזה, נ״א ימותו