Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 4]

השארת הנפש כי לא תעוב נפשי לשאול לא התן חסידך לדאות שחת; (תהליס <י'ז י') 3ן עשלים ושתים שנה אצעלג 3קתתו את נעמי לו לאשה ויאהבה מאד ויעזג את אליו ואת אמו ואת אמיר ולעיר, דק צאהצתה שגה עמיל ־ ואף היא משיב אה3תס לו ומהי שעשועיו יום יום• בצקי שש לצאת לפעלו ולע3ולתו עלי על3, ו3שו3ו שנח את נל עמלו 3דאומו פאד ניתו שממה לקראתו, יגיע 3עיניהנעצם השמים לטהד. ויחי• כנה נלוימיהם 3עו3 ושנותיהם ננעימים נלן יחל כונני נקל בתדועת כונ3י נשף יריעו אף המה* אן ענין אחל העי3 את עהל שמיהם*. אלהיס עצל את דחם נעמי ותהי עקלה־ — נשנתס 3סנמ גנס, ועיניהם נושאים השמימה להודות לה' מסלו אשל הפליא לעשות עמהס: אז יפלשו כפיהם אל האלהים למת להם לק נחלת פדי בטן למען לא ממסד להס כל בו * ויעתל להם אלהיס גס לזאת, ומהל נעמי ותלד בן• — מי ימלל גלל ששון אנינדב בבוא המגין ויאמר לו הנה ילדה אשתך• נמעט נלה לשמוע וידא על ננפי לוח לביתו ויפל על צוארי אשתו ויחנקה וינשקה, ואת בנו הנולד לו לקח על זרועותיו וירימהו השמימה ויקרא: ♦ה! מתמך היא! על הנער הזה התפללתי ומתכנו לי, עמה, עתה יש לי צל־ — אן נעו קרני שמש פתאום ני יללו לאדן ויכו על קלקל בני אלם אף פתאם יאבלו ו>דמי מיס אחדיהס תלדנה, נן חשנה שמש אבינלבי אלהיס העלהו פל במותיו למען הגדיל מפלתו וילל פלאים; ני נמעט שננה נפשו ומעמל מזעפה ולוח סערה תחולל קרנו נעמי הנעימה, אחלי לדמה אוזזוה ציליס וחבלים ויתנו נמים שאנמה, ואנינדב עומל על מטתה לא סי ולא זע ממנה וירא בצרות נפשה, ואין לאל ילו להושיעה* 6ך לריק שלוז זיקדא לכל לופאי עירו וידבר להם נל הון ביתו נעל אשתו, רופאי צליל בלם ונל חנעתס תתבלע• סמים וכל מלקחתם דק נעמלהמים יללו סליי 2 A בטנה