Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 240]

C in ) +«3 ^ם־תקטל איש רשע פשע פשע׳ ’ הלך אחר עיניו, נזל רעהו׳ עשק, גנב, נאף, איב לאלוה *. הנה נחת א חיים וישע׳ " VT *• T “ T ־־ לא מות׳ לא רעה: מה־טוב מקרהו! מדדטובהרעתו! אין טיוב כמוה♦ ד T T I T T T גבוה על־גטיה לא־ימרה עוד׳ לא־ןתהלך עוד קף; לא־ץ־צח, לא־עאף׳ עת ♦היה רפש* טרם'הסע הנפש ןתידה מכל־פישע, מכל־מרי*. אז ימחה רישעו, ♦ה ישכחנו; אך־מ♦ יפדה אתיו? מות יפדנו♦ אף אמללים כנים. כי־הפריד מות בינם לידיד נפשם ׳ להם מה־ייטב? אמנם טיובה לנה ייטיב אלימו* הן רבים כראיותם בלהות צלמות ׳ ׳ ובעת ♦ראוי מדוה, נגע,וקטב׳ באים פתח ביתם ו;בחצרותימו: אז.♦פקחון עיניסיו׳ ’ ןשובולאלהים, ”טיבו צעד! אך לולא גהה זאת יעיזו מצח, לא יראראורעד־נצח♦ אם־כן אפוא למה אחזנו רעד׳ מות׳ כזכר שמך? חנם נבהלנו♦ מות׳ טוב טיוב אתה: נחנו גואלנו♦