Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 205]

5 ) WE)ן ) 9t אשתו אישי ׳ שלום בואן;. י גזה אחרת 'עד־כה. ותתיזני ז ודבר־קה בל־אשמע חרש בטית? סה־זה זעף אתה? איפה היית? אה• (משככת חיר!ף שמור את־שפתיותיף.) מתה ככד חלה דחן אחינו: אודהע^י הזה היום ברןרתי׳ ובאלה התאחרתי. ג *• V י } t ז : אשתו למה תשלה איתי? חלה איננו• ן על־משה;תי_צב: בא ברןהל־קרח 4 אשריו לו חלה הוא! כי טוב ממנו■ נגוע ומענה. גם־מת, גם־־נפל. איו לא טוב עשה? האם יישב כשפל t T * «• '*« ־* *• V תמיד; ובני עמרם רק־הם ימלכו. ורבדם הטה (יל־כבור;תמכו? אשתו• דום מדבר קרה על־:שרי־ךרף׳ ’בךבר שדי, לא מלוים:פעלו י האם ויגבורתם תאמר גאלו אותנו ממץך;ם, וברב עזוז זיךם נערמו מים? א*ןי הכו זרע חם שבר על־שבר? אס גם־המן הזה תחבולת גבר? שכחת יום נ־ורא ראו עיניך-? חרד ההר, וארץ התמוטטה, ותרד להבה ממרום מטה. *• י* T T T? 1 V V איכה