Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 177]

2H ( 4B ) «s איל העולח ‘שלו. אף ארדהאןל (ע׳) שלמוסף, אף את־חלבי חטאת, :קריב אל־־אל הבורא יום וליל. סולח אל־עמו את־בל־חטאת, ~ ׳־ t " ד נתן אל־צריהם כעפר חרב: אז כמשפט :קו־יב קךבן הערב * סחןכינו לעם אז:שטח, (ע׳) נ*ן לטבול אל־עין כל:קופיה ייובישה; קךש’זיךו. רגליו׳ י!5ןנח טבל: אז בגדי־בד ללבש יחישה; ושח♦ ידיו קרש, ושתי לגל:ם, לא בכיור, בי־אם בכלי פחים. מבית קרש כל־קריש אז לקח (ע׳) הכף עכדהמסתה, כי שם נשארו: קדש ♦דיו, רגליו, דקנח: טבל: :לבש בגדי זהב יזקרו: ויקדש את-ינליו, אף את־קדיו, כ♦ כן_יעש כל־עת ימיר מרץ♦ מיד:קטר קטר כין הערבים - * (ע׳) גם שבע הנרות כמשפט ♦על; ויקדש-עיוד :דייו עם־רורגלי.ס׳ ולכה השלים חקו, רכפד־מעל: פשט מדיו׳ גיעיט את־מעטהו, ויל״ווהו העם עד אל־ניהו.