Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 146]

2** ( לו ) *29 ואישר מאוס נמאס׳ ואשר נעול נגעל׳ סכל׳ עמל׳ קזסרון׳ הוא אישרנו ♦פעל♦ אך עיניכם השע נפישותיכס תרזמיוסו ופשחר/כס לכם׳ כמצוא'שלל, תעלוסו♦ אחר השוא זנת ׳ איש את נפישו תונו; להבל לא יועיל במות י1ם יום תבנו; במות התופת הן׳ טיוקד בשרזורוח♦ לשניות ברואה ׳ איד! איך לב אדם פתוח! לקראת אדום וצח כל־שרעפיו זיונים •;1־ T T ״״ T -; ׳־ ז ׳ לחמו׳ טובו, אשריו׳ שית לחם הפנימי r - v v t .; r : אך להבהחמדה׳ החמדההבערת, מנפש עד־בשר אכלת א1 לכרת; הךפה ובוז ׳ ומעט מאכל ׳ ומעט שניות: היא ךעת הרעיות ׳ עצבון העצבונות; רעה אין לה תעלה, עצבוןא’|לו.קצב♦ אולם מבמן מ”צאזיצא העצב? מבטן הטוביותז העדנה היא אמו: איך העינג./נעם אם־העע עמיו? איו איככה אפוא לא־־נלחיק טיוטת רגע׳ ופריהן רע ומר׳ מפאוב, ♦גון, ונגע? מדדטבו ממעטים! חך אכל!מעם־לן: ישיש כמשוש חתן כבלוע גוזלו♦ ז;קר הדר שלזמה, הוד תפארת הבגד; כיאות המון רבה המביטים מנגד* ומאד נמלץ מךפה׳ ומאד תערבעצלות׳ תמתק הבטלה, תנעם ההוללות י ב b פתאום