Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 62]

( ■6 ) והנה גא בהמות שת במו צהרים צאלים צללו הרחק מתשואות קריה באין מתבונן עדיו ישכון במערה עוובה בודד הוא במועדיו באין מחריד ינהק עלי דשא יגעה עלי בלילו לקול הבכי באוניו נגש אל מקום המערכה ועין התנין תדמע עדנה עוד ייליל ועוד בכה י זאת ידעתי מני עד מני שים תנין עלי חלד ככה ימלל איש נבר ורוח ככיר אמר♦ פיהו כי עוד יאהבך יוצרך עדנה לא יונחך אם אתה תשוב אל אל ועוד סתם דרכיך ועינך תגר מאין הפוגות כל ♦מי חייך כי עתה יעיר עליך בארץ אפיהו ונשא ישא עונך כ♦ רטשת דמי הילד מי ♦תן החרשת ולחכמה לך תה♦ אלי מיסרהו התנים בקול מר צורח אך עיר פרא אני כדברך לו יחי הלא עלי בשר עלם רזה בלי טעם וריח עלי בטני כי יחסר ונפשי רעבה ודלה.‘ לזאת במר אבכה לזאת אספיה ואילדלה תמימי לבבי אל דמעות עול לב אל תשיתו כי פיהו יודה עלי פשעו ובלוח לבבו חרות רשעו כת עינו דמוע תדמע ומזימותיו יהותתו.