Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 15]

אותו אצמית לבקרים, ני רטוג לגס ניין גאותס גם 3ן אל יאמינו לעולס, גס התנשא להדפך ממצגיך׳ ני כנר אמדו לנגד השמש הז^ת׳ ני יייאי אחייך למלא לגדך, והמה מיטג שיריך ישלימו וכי יתנו עלי ראשם האגן הראשה / השיר האתרון הני ננגדו עניניו, אשד מידי הזמן האנזר נאגדו ולא יפוצו החוצה נה״ו, הכי השלימו עצת נפשם? — ננספתי לדעת ההצליח דרכם זה אם לא! ש"{[, ענותן ושח עיניך עוד חרגך נעיני, ולולא מאז ידעתיה עתה הכרתיה , יודע אני ואתה כי השיגו אחור ימיכם, ני גגדולות הלכו סלה• ותהי דרכם זה עוד לך לתפארת/ ומהלל זד לא פלגס אותו הקרינו׳ עתה יתנו עידיהס — ויצדקו• זכר אני מה נתב איש אל דעהו בתתו תודה לא כדרכי מליצי אליל מני מעמקי לבבו׳ על שידי רעו הנעימים אשר קרא, שמע נא דבריו: .אם אנסה גקנאי לך לעשות כמתכונת שיריך ׳ אז — רק אז אמצא מה יפו המה מה נעמו• כי כציר אמונים אשר יותר עליו העגולה קשתה. אם תוי תואר התמונה אשד יאנה למשוח גששי דגים הס וכן שלימים ׳ נכה גם מאוויי חפצי מני רחקו ועוד על אלה אשמרך׳ להרנות עוד חרוזי שיריך, אשד כל קוראם ירצה לעשות נתנניתס/ ואין מי ידמה לך, אין מי ישוה לך *)!" לו השכילו נא הפתיס האלה את זאת. ינינו לאחריתם׳ אז חדלו מגשר את אשר נשרו• נדדו, אחת היא על כן אמרתי׳ המוח נלננון כי יתנשא למלוך׳ יאמר אך טוב צלי׳ נחמד לשנת, ופדיי ימתק לחיך, ופניו יסתרמהגיט אל צל ההרים ואל צמרת הארז אשד גלגנון. פן גס נעיניו לנוז יהי• וידמה גזה אלי תוכיים צנועי נוצה צנע רקמתים אשל נהלל אדן אגדת נוצתו, בל ישלח מנטו עלי רגליו הנקודיס וטלואים, ני מי זה ידלה עיני בחינתו על מומי נפשהו? — אכן גס נבון לחש אחל מליצי העמיס, שפך מדלתו על המשוררים אשר נהאמעל ופירגיל יחשבו להם כלי שירותימו, וכל איש יבטח גלבנו ני יגיח פיהו דברי נועס, ובשדרות לנגו ישית בטוחות חרוזיו חכמות ימות׳ ומה לו לשאל את איש גר לבג, ההטיג שירו י) Plioius bet 3uugcte in feinen Briefen.