Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 72

( 72 ) *s המלך ומשנהו סוס נחמד היה למלך אחשולש, מלו3 יופיו נתן לו המלן היתרון בנל השוס אשל נאמת המלך, ויעש לו אנוש זהב כלי משתיומאנני יקר משננו מול ואהלים, ולוב עדיו מתגו ולשנו — ויהי נשמע המלך פתאום! ני מת הסום היקר הזה׳ מיל ולעדה אחזהו׳ וחמתו נעלה נו עלי שמר האלוה, ויקח את הדומח נידו וירן לקראתו להמית מהל גלי הגיד אליו חטאתו אשל חטא * ויהי ני ראה זאת אמד מן השלים היושניס לאשונה נמלנות, וידע הלנל נעיניו מאוד, וילך לקדאת המלך וישמחו אפים ארצה׳ ויאמר: אס נא מצאתי חן נעיניך <1לך ככבד! הרשני נא מל נאשר עם לגני, והסל פחדךמעלי, לנל אנחד מאומה מחת לשוני: ילעתי נל ימי שנתך על נשא המלנות, מסו עיניך על נל אחל מאנלי לחמך, ונלוב אהנתך נסית על כל פשעיהם — אך זאת הפעם סלח נא אלוני המלךI הסכמת את אשד צוית זה שנים לא ננילים: "♦דע כל פושע מדוע ♦מות׳ ג־רם יובל למות«“ T «•» •י — v T : T v V T אול♦ יצטדק לפניך ויחיה עוד נצל חסדך סלה, ועתה הר!> נא מלני I מעשותנלנרהזה׳ ואל נא ישפך דמי עבדך בידיך הנקיים, רק הואיל גא הלך אחלי צו אשל צוית• — ויאמל המלך כניס לנליך, כשלתי מלונ כעסי, קום לן אליו והגל לו משפטי חרצתי עליו נצדק . ואחלי נן מות יומת הפושע ואשקוט ולא אכעוס ־ ויקרא השל את שמל האדוה ויאמל אליו: שמע משפטיך כי 3ן מות אתה מפי המלך; אך טרם תנלהאודיעך את כנד סנל פשעיך, נענולס תמות נפשיך נמצות המלך, ואחת אחת אשמיעך אותן: ראשון שגית אשר המת הסוס היקר נכל הממלנה, ולנד עין כזה גדול מנשוא•שנית, אתה הסינותכי אף וחמה פעמו את ל3 הטו3 נמלכים שחתת רחמיו׳ הצת בלבבו לנת אשוענדתו נצח* שלישית׳ י “ T נתת את אדנינו המלך לשמצה נעיני עמו ונעיני כל לואיו; ני נהשפך דעיךנדנל המלך, אזיכאחל האכזרים יתראה פניו נאחלית הימים, נל השומע