Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 36

£•» ( 36 ) 4« הזאב,והרועה * « ־ מתאוה לטרף הלן הלן זאי אחל ביער לבקש טיפי, ולא מצא דבר כי אם מלתעות כסירים מוגחת תחת אלה אחת, ויאמר בלבבו: אקחן אולי תוכלו הועיל, ני תפגעו בי חית טרף גלולות ממני, ותחשב נה: אנכי הרגתיו, ותראו מפני,ואנצל,וכאשר למה כן היה; מלי לגמו הלאה, ובנה כפיר אריות שואג לקראתו,ויחול הזאב מאלוינס מסכיו, והארי רדף אחריו נחמת נחו ׳ ויפן הזאב פתאום וירא את המלתעות לעיני הארי, והוא עומל ומשתאה, בראותו נאזר באותות העת והגבורה כאלה, וני הפליא לעשות, ויחשבהו _עז ממנו ויירא מאל, וילך לאחריו לנר אתו מטוב ועל דע — וישמח הזאב עלי תחבולותיו וילך בגאון לנו נכון ובטוח —נהולע ני לא תאונה אליו רעה — וינשק את המלתעות לאתר: אתנה ממת אלהים! עת לעלה סנבני, הייתן ל׳ משענת, ועל ״ ״ T זקנה ושיבה לא אעזננן; אולי גם אנפן רועה ועדרו בנן, האח 1 אין נמו כן בדנה עלי תבל — ויהי נלנת עול כברת ארן ׳ וכנה הר גנוה ותלול לנגד עיניו׳ ועל ראשו מדעה לצאן, ולרגלי ההר ענלו אפיקי. נחלים עמוק ולמג ידים, שמי נבול לנל עובר לגלי ׳ וישמע שריקות עררים מלמעלה, ויאמר: עתה אעשה ידל, הפעם אתגנל! ואם אין לאל ילי לעבור הנחל, אמנם את הרועה שם אתעה בשפת שקר, הוא בתומו יעזרני, בוא על שפתי בנקל, אז אהין ואתעדב נין עדרו, ואשבענמפן לני־ ויקרב אל הכחל נמטחוי קשת — והרועה עומד על ראש ההר — ויקרא הזאב: "רועה, רועה נאמן! הנני מגשר ומשמיע שלום ניני ובין ייעדר! הנאוה׳ עברו ימי הזעם! נלו1 — הנה עתה העת אשר נל "היצורים ימתיקו הוד אמוה וריעות, וגד זאב עסנבש במרחב׳ לא ידעו "ולא ישחיתו נל חיתי יער׳ לועה אתל ירעם וינהלם במטה נועם; וזה "לן האות ני אין בלשוני למיה, הא לן השניים נתעו מלחיי— בהיות שאין י« לי תועלת נסנבראשונה, כילא בנמסיגבראיש כמוני, עלנןהטאז<ךלי «יושמע: נל ימי הייתי פלא נודד, ני ילאו מפני נל מי, כללו מחברתי; T % וזאת