Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 279

( 279 ) +מ דא דדייאזעהנעאונרעונעןזיעסעדשטערן, גאהטענסר׳אהדן ד׳ י ש ש כ ד ב מ ר מ א ן, אוגד ר׳ זכריה טראטע• אין איינעד ביום ג'יו״ד סיון תנ״ה לפ״ק (695!) *הנע אנגאכע דעז *דטעס — העבועאיש אויזגעשטעללטען צעםסי*ן, אללע איהנען עובליך צוגע5אללענען אנשפדינע אויף דיזעועאליטעט, איהועס גענאננטע! אנקעל אב׳ 5אן מעלכעד צעססי*ן אייניגע שטעללען מעוטליך אנגעפיהוט וועודען יי מודים אנחנו ח״מ ונו׳, איך שאנחנו האחים חמימים מטה נחנו נל יי אותן הזכיות מה שיש לנו מאבינו החסיד נהר״ל ז ע ק ל «יסג״ל. מחמת השתדלות שהשתדלו בס״ד יורשי המנוח אבינו זקנינו יי הנדיב המפורסם כהד״ר ק אפל ס ג" ל מווינא, היה שני האחים «י האחד אבינו הנ״ל זצ״ל ושני לו הוא דודנו הו3 א 3 "ד דק י׳ ק נדמדי יימוהליר ישראל סג״ל נל״ו, אמרי שהלני 3גולה מאזלי גירוש ייווינא, ונתנו ארבעה אלפים זהו' דייכם מעות מזימרס מכיסם ומכספם ייגהלואה להאדוניס שקווין דיא העדרפןפאן וויען נדי מאותו יס! יגיעו יי המוחין ממשה פדצענטי וסך שני מאות זהו3יס 3נל שנה מחמת הגדונדי יי געלט מהבית עלמין שנתנו גל 3ני הקהלה ווינא מקדם 3נל שנה, למען יי יניחו הקדושים אשר 3אדן המה; ועדיין מעות ההלואה אצל האדונים ייהנ״ל נמבואר בפנקס ערנאות שקורין פדאטיגאל בעיר ווינא־ וגן מעתה ל, ועכשיו סלקנואת עצמינו ובנח אפטיופסים ובנח נל יורשי אבינו החסיל .יהד״ר דוד יצחק זעקל סנ״ל ז״ל בסילוק גמור, וכל הזכיות סשייכין לנו *י מחמת החוב ארבעה אלפים זהובים קזן ווווחין מבלי שוס שיור לעולם ׳ " את הנל נתנו צנחנו ח'מ האחים יחד לדודנו הדג מוה' ישראל סג״ל ייאב״ד דק״קברודא במתנה גמורה ונו׳ •דק את זה הותנה בשעתהמתנה. " שאותן עצמות הקדושים הנקברים שתה, חלילה וחלילה לשנות או לימן יי דשות לשוס אדם 3עולם. למנור מלילה אותו הקיקע מה שנ3ר נתקדש יי מקדושים אשד באדן המה׳ רק המקום פנוי הקרקע בהולה שהוא לע״ע «,פנוי׳ הלשות 3י7 דודנו לעשות נאות נפשו, ומאותו מקום פנויסלקנו יי את עצמינו בסילוק גמור ננ״ל ונו׳ ■ “ הרב מוח׳ ישראל פ ו א נ ק ע ל הנ״ל אלז אלליעיגער בעייט■ צער רעז גוונדעס, איבעוליס דענזעלבען נאך א״נער 5*ן איחס אייגענהענרינ אין וויען געשויבענען ׳ 5עונערס נאך אייגעד צווייטען פאן נאמני ק*ק בראוי אויזגעפעוטיגטען אווקוגדע למחותנו בה ר" ר שמוא,ל אפפענהייס, 5אן וועלנען דאקומענטען עכענצ?אלס איינינע אויזציגע היר איעגעחקט וועודען: — מודה