Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 241

13H ( 2*1 ) *m ואם נעיין על נתינת ההקניה שהיא נידפת נ״כ לענין אסיפה, ונופלת או על האדם המקנה לו קנין או תועלת מה במעשיו, או על היכר האמצעי אשר נו יקנה האדם הקנין ההוא ויקרא גס הוא נשם המקנה (זאכזמעלן, נעוויננען, איינטואגען), נראה שמפן האמד יהי׳ טעם הלאל יסנון ננר, ני יסכן עלימו משניל(איונ כ״נ) נלומר: "האם יי זה שיסנון האדם בדרכיו(היושניליס) הוא נשניל האל / דהיינו אס יגיע יי ממנו תועלת להאל יתנרך“• א) וכן ני אמר לא יסכן גנד נרצותו עס אלהיס(שס ל״ד) "דהיינו שאיננו מקמן לו כלום לתועלתו אס שהוא יי מרוצה לאלהיס“־ב) מפן פג' טעם הונח נדנד לא יסמן ג) ונן ני תאמר מה יסנן לך־ ד) ובבחינת הכליון וההפסד, אשר גם הוא נרדף אל ענין האסיפה׳ ע״ד ונאסף שממה וגיל, נאמד ונוקע עצים;סבן נם ה) והושאל השרש הזה אח"כ על ענין ההרגל, ני זה נאמת עצמות ההרגל שילנה האדם ללנת נדרך אחד פעם אחר פעם ו) מל דהיינו מפסל נדיב לפסל מסכן, נדי לעורר צלתזק 33s שותעיו התפעלות הנלתי צאה והמגונה א) ע׳ד שיאמרו נל״א (זאטסעלט רע[ רער מענעו *יר גאטט, ורנון ערשעוגונ£# זיך זאטטעלט?C ב) ת' גל״א (רער סענש געוועננע ניבט א• ז• וו•) ג) מי נצ״א כאיונער אייגע זאבע עוטרייטען דיא ניכטס איינטרעגט)• ך) ולדעת רש״י ז״ל שפי' לו יא אל הסוכן געל הנאות, יהי' הנועם מאסף ויזקמן הנאות, כלומר האדם הרוצה גזה שנל המוחשים התיצוניים יפעילו רק לתועלתו ולהנאתו נאיין וואהלליסטליגג) והגיח יחי' ”1 יהמי לי סוכנת, בליייד שתאסוף ותריה לי הנאות (זיא זאלל איהם צור וואהללוסט דיענען) וכן פי' לא יסנון גגי לח יהנה והנל אחד גאמת ף,) ת' גל״א נקאן בע׳עעדיגט וועררע^ וזה טעם שס סננה שהשתתשו גו חז״ל־ ולדעת הרג ר' ס״ס נספרו יהי' הנועם גשס זה מנתינת העצירה והשמירה הנמצא נזה השרש, נאשר הערנו עליו לעיל, דהיינו שיש שם דגר מצוי ״שצריך השגחה יתירה ולהיות סוכן נענינו ני נלטי׳ מעוטה מיד יתהוה "שם;;ק•” ומי ייתן ואדע טעס הנפעל נפעל יסכן? ואדרגס הדעת נוטה שיהי׳ננינו ננין אנ, נדנרי הרנ עצמו "ולהיות סוכן נענינו?” ו) גס פעם הוא לשון תל נא״ן׳עויםטז וכן נאמר שלם פעמים נענין שנאמר סלח תלים, ויהי׳ א״נ טעם הרגל ההולנה נלט רגל אחר רגל יג״ר אאנהלה לאטי לרגל האלאנה נגענגעלן׳ אנפיהוען, געוועוזנען) י טז Q