Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 200

( סס* ) ♦^2 אם כל היום נפשי הומה, וסעיפי יענורו כים זועף נזכלי אה «}הוני אשר עזבתי היום וני ארחיק נדוד מהם; יעוד עיני נגרה/ והופיע 3ני נהניטי אל פני דודתך היקרה, ני גס היא נמר רוחה תאנח ודמעתה על לחיה; פה נס יגון ואנחה וינא שמחת נפש; יחלופו דמעות מדורות* ותנאינה תחתן דמעות גיל; וזאת סינתן * אתה ידעת את*** הנחור, אשר לומד שם נמדלש החנמה, ואשל מאהבת נשים אהבתיו לרב חכמתו ויופר לננו הוא מסר לי אגרת קודם נסיעתי להניאו הנה לאביו הדד פה, ונקש ממנו למסרו לעצם ידו *) ויהי ננואנו העירה ואצו את עבדי הרונב לפני לעמול פה ואנני ירלפי ללכת מוך בית האיש * ויהי נבואי אל אולם ביתו ומול פני איש ארך הקומה ויפה תואר, פניו אלמו מפנינים, ושערות ראשו אמנם משלג הלבינו, תלתלים עלי מעיל לבן וטהור; ולולי זאת לא האמנתי ני בן שמונים שנה הוא, ני על פניו ונממונתו לא נמצא אות מאותות השינה " בהביטי אל מראהו שאלתי את פיו לאמור: האתה האיש*״*? — ויען האיש, הן*** שמי• — ואקח את הספר ואומר: הא לך אגרת. אשד הבאתי מקעניגסבעיג מבנך יחידך ואנשים אחים אנחנו — כשמעו זאת ויעמוד משתאה, ויפן כה וכה ויקרא את אשתו הזקנה ממנו, גס היא נאה אל האולם נפועת קומה ונשולת הברנים ומעמוד מימין נעלה בלתי דבר מאומה אך שפתיה נעות יתוקן ויאמר לה הזקן, ראה זה האיש הניא לנו ספר מבננו ׳ עולנו חי! עודנו חי! — זה ימים לניס חלפו ולא לאיתי ממנו דנרמה׳ גס משלוחו לא שמעתי• — ואנגן לאמור: ממול ראיתיו והנטחתיו למסור את האגדת הזאת לעצם ידך גם אנטיחנם שהוא מתמיד נלמודו וקנה חנמה ושם טוב על נל בחורי המדרש הדבר יצא מפי, ופני הזקן והזקנה הצהילו, ויננושניהסעל ניהאשה הגדילה**) גס אנני גס דודתך היקרה (אשל נאה הנימה נשמעה קול ששון) נמנו שמחה נלניו< ועינינו מלאים דמעות גיל׳ ואחלי נלותינו לדנל ונפקדס לשלום, ונפן לדרכנו * האח בני! מה נעים לנפש, שמח נפש ננאה! מה נכבד היום אשר בו נלנלתי שינת א3 ואס, אסר נפשע נינם לבין המות, נבשל טוב להם *) לעצם ידו, נמו בעצם היום, והוא בלשון וזז׳ל באומו היום דוק א ולעל• ידו הוא מה ייאמרו 3לשו«ס לידו מה*• **) נמו עד דוד הגדיל׳