Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 140

SH ( 140 ) Hg ותתדןלך(ל מאוד׳ דחוה פניה כמת׳ וחפרר, הלבנה׳ ובושה מפני כל ציאית השמים, ותבך׳ והתפלל ותאמר: הנני! אבי היצורים הנני! אלהים עלה ויעמוד לפני הנחשכת׳ ויאמר 1 אליה כה דבר בקדשו אל את קשת היום י כ♦ קנאת בהוד אור השמש, לא יגיה אורך עוד׳ ונתנה השמש מהודה עליך אז תגיה חשכך, ואך מידה קרניסלך׳ ובכל עת אשר יעבור כדור הארץ על פניך וכסה את עינך ׳ והיית מחציתך או כולך חושך ואופל ולא נוגה לך כהיום הזה♦ אבל, אל תבכה עוד ילד תעתועים, כיה׳ אל רחום העביר חטאתך וירצך, כה אמר אלי׳ לך ודבר על לב הנעצבתהזאת "גם היא בהודה למלכה הוכנה׳ תצלח למלוכה. הנה ראיתי את דמעותיה׳ יעז כי נכנעה מפני והיו דמעותיה כצר♦ אשר ♦שובב כל נפש שקקה, אשר יחליף כח ועצמה לאין אונים אשר ♦יעפו וייגעו בדי שרב ושמש“♦ אךןףי נחם ה׳ אותה. ותסוב׳ והנה קרן פניה׳ ושב מנוגה נגדה, ותחיל לפלס מעגלותיה, ותלך נתיבותיה הלוך ויקר עד היום הזה, ותה* גברת הלילה ושרתי ככוכבים♦ בדמעתה על לחיה למזכרתעונה׳ תרחם כל סר וזעף׳ תשובב ותנחם בל מבקשיה♦ ’ היפה בנשים, מכל קנאה נצרי לבך, מלאכי מרום ארץ הפילה, ונוגה הלבנה, כליל יופי הלילה, אך היא אספה, רעיוני