Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 111

( III ) הימה צלה גדולה ובהלה עלינו יהודים ונפשינו נבהלה מאוד כי אמרנו כלנו מתים ותמנו לגוע ני חשגנו שמתו האנשים מחמת שהודו עליהם עם שווידן בכוונה אל מול פניהם ולא ידענו שהם גרמו'לעצתם נל זאת והמה חייבו גנפשותס בעבור שגילו והסירו העור מעל הפקעת כנ״ל בנן נסנו נאותה לילה כולנו נאחד לנתי כנסיות אף הנשים והטףונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ואומרים סליחות מפילות ובקשות ותהילים כל הלילה קיל קול יעקב גדרדקי דני רב תמיד לא יחשה גרונם כמו נן כל יודע ספל ומי יודע ישוב וניחם ואנשים ונשים מרבים צדקה בכופר נפש איש לפי עשרו והדל לא ימעיט גס בקשנו מחילה זה מזה וכל בית ישראל ינכו את השליפה אשל שלף ה׳ ובודאי שעלתה צעקתינולמרוס ומלפני אדון כל CI הדנה נשים יולדות שהיו בתיהן מול המבצר נסו ונלחו אל הבתים אחליס אף מוך שלשה ימים ללידתן ו.ס לא התפללנו בשלשה בתי ננסיות הסמוכים ומכוונים מול המנצד והסוללות־ וביום השבת פרשת שיפטיס היתה שריפה בין העצים אדוניס נעוצים נאק מ״ל והוצרכו היהודים ללכת שם לכנות האש והורו עליהם עם שווידן מהמנצר וניזק נער יהודי נדגל אחל ומתנו הרופאים את רגלו ולאחר שמנה ימים מת הנער הי״ל וישימו עלינו שרי מסים לשלוח בכל יום אנשים לניס לגנות דיק וסוללות סביב החומה של מקום חדש וממון לעיי' על פני השדה לעשות חפירות גדולות בארן והיינו בסגנה גדולה כאפי דביס נזיקו ותעל שוועתיכו אל האלקיס מן העבודה גס הוצלננו להיותינו תמידיס כסדרן מוגנים ומזומנים עחונות קריה נאשר יפול שם האש ואס יהי' איזה שריפה בנית גוי שהיהודים יהיו ראשונים עם כלים ונדים של מים לכנות כאש ובעבור שאנחנו שה פזורה ישראל האחד לוקה וכולן מדגישין וכלנו זה בזה ערניס לפיכך אנסנו חייבים אם קצת אחינו. בית ישראל נפוצים טרודים מעונים ולחוצים לישרים בלבותם לצער נצרתם• וכן עשו מנהיגינו קצינינו על פי הרוב השתדלות אצל השדרה יר״ה ונתנו ננל יום פדיון הנפשות העושות נקרב האק ליק וסוללות ננ״ל וישלחו בני ישראל מן המחנה ומן ענודה קשה בחומר ונלביניס ננ׳יל• וביום החמישי אמד עשר יוס לחדש אב נאשר שמע כלאש וויט? נעדג שננש הראש קיניגש מדק המנצד ומקום קטון י גס ראה שהמתנו^ סלו הוא הראש שד צנא גדאב פונם הלך ונסע מעליו אז נא הראש וויטן '3ערנ עם ארבעת אלפים איש ועבר דדך עיר נרנדייס שלשה פרסאות מפראג 1והיה שם במבצר דאש אחד עס מקצת עס הקיסר וידא לשבת שם וברח ונס .מהמנצד