Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 34

i3* ( 34 ) «? ן«ח לעתים מזומנים קצתם נטו אחר הקצה מאד מאד, לא עשו כזאת כ♦ אס דרך רפואת נפשם. בהדגישם שיש להם תאוה לתכונה רעה׳ למען יכניע שאון התכונה ההיא, יגבירו כח בפעולה מתנגדת לה וישנו לעשות כה פעם אחר פעם עד חיותם, ואז ישובו למנהג הישר בתקון מה שיעמיד אותם על מתכונתם י ף«« שעשו כזאת להפסד אנשי עירם׳ ראו כ* אין חסד ואין אמת בארץ, ומכשול עונם, אלה, וכחש, לרצוח, וגנוב׳ ונאף, פרצו׳ נוכח פניהם׳ וככל האזהרות לא ♦שונו מרשעם ומדרכם׳ המשכילים נעת רעה ההיא ירומו כאשר הורתי אתכם(בינות סיג) ״ אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס “ וכאשר פחדו החסידים שלא יתעו המה או אנשי ביתם ויטמאו כפשע♦ הדור ההוא, עשו להם משמרת׳ ונהגו דרך רפואה במנהג♦ ביתם כאשר יעשו החכמים, בעת כ♦ יהיה דבר בארץ, או שברחו למדברות ולמקום שאין שם אדם שלא ♦ושחתו טדותיהם בהברת כני בליעלי כמ״ש ירמיה ע״ה(ט׳א׳)׳ "מ♦ יתננ♦ כמרבד *מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם, נ♦ ״ כלם מנאפים עצרת בוגדים “♦ הכסילים אשר לא ♦דעו ולא ♦בינו מחשבורת . החסידים הישרים וראו דרכיהם אשר ילכו בד, לצורך השעה והמקום , חושבים שמנהג הזה טוב וישר בעצמו, ולמען ישיגו נם המה מעלת החסידות וקרבת אלהים, יענו גם המה את גופם, נאלו השם י״ת שונא גוף האדם וחפץ באכמו, ולו חכמו ♦שכילו, שאלו הפעולוות רעות,’ושבהן יקנו לנפשם תועבה נשחתה, אבל "אין בוי ירא חטא, »ולא עם הארץ חסיד“(אמת נ׳ ד׳)• ונדמו