Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 28

8 ) 4CEב ) +13 נחפז בעצמן הזה, ♦אבד מהר הגיון לבו לדעת מה למעלה ממנו? מאין בא, ואנה ישוב? ושוקע ברגבי מגרפות העפר, בכל נפשו. ואינו שם על לב, שהעולם הזד־,. הוא רק פרוזדור בפני העולם הבא, שיתקן עצמו בפרוזדור כדי שיכנס לטרקלין י הקרוץ מחומר, נמשך אחר תענוגי החושים ונעימת חמדתם, ושלא ♦וטבע בהם ז צורך גדול הוא להעירו מתרדמרתו על ידי ציורים׳ יתפעל ממראה עיניו ומשמע אזניו, המה החקים והמנהגים מקשיבים אותו על עצמו ועל חובתו לשלמות נפשו ♦ ותהי זאת בהרגילך ללכת אל בית אלהים בחברת רבים נאחזים בהתלהבות היראה והשמחה׳ אז תצלח עליך רוח טהור ותתרומם נפשך לרדת בכוחותיה לכל אשר תחפץ ♦ וכאשר הרגשת♦ בנפשי החתפעלר הזה בעמדי בבית ה׳ היתה לי דבר ה׳ ואמרתי בשמו♦ "אם אתה תבוא אל ביתי׳ אני אבוא אל ביתך "וברכתיך“ (סונהשס)• ולכוונה הזאת, שהתאחדות׳הרבים בעבודות השם׳ מסוגלת לטהר הרעיון ולחדש רוח נכון בשפיכת נפש ולב לפניו י״ת׳ כבר הורתי(נדנות נ״ס שהיושבים בחברות מרעים , והגיע זמן תודה להודות על הטובה שגמלנו, שלא יהיה כל אחד ואחד מברךלעצמו, אבל ״אחד מברךלכלם“ * ואשוב לעניננו * התשוקות להשלים עצמותו ׳ תוליד תכונה וקנין בנפש לפעול תמיד בלי השקט מעשים מקרבים אותה אל שלמותה * אולם ככר אמרתי: מאשר שכחות הנפש יש להם קץ וגבול בגדר כל נברא, יש לתולדותם, הם מעלת חמדות ותכונתם גם קץ וגבול ♦ המעלה המשובחת היא הנקודה האמצעית העומדת בין שתי הקצות, ששתיהן רעות, האחת הוספות והאחת חסרון♦ המשל בזה, ההשתפקות