Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 26

C♦ ( ו)2 ) *<3.- ' התעודך־ן שנפשך מועדה לחיי עד בחון ותמצא, * בכל הבריאה׳ כל היצור לאט לאט יקרב אל תכלית מציאותו ׳ ובכל התמורות אשר יעברו לא ♦אבד ולא יעדר אחד מהם׳ הלא תשוב אל לבבך וידעת שהנפש המשכלת לא לתוהו ♦וצרה. לא בירכתי בור אחריתה, אבל תעמוד לעד לעולם׳ תלך מחיל אל חיל מהלך שלמותה * לדעת איכה תרעה ז איכה תשוב ז מה מעשיה אחרי הפרדה מלוט החומר? מחלאת לגבולי השגתך תנוח הידיעה הזאת י אל תעמול לשוא, אל תפוג לבך לחקר יותר מטה שתצרך להשיב נפשך ושכלך ♦ אל תתעה לתור אחדי דבר אין בו מרגוע כי אם חזות מהתלות* הרגיע נפשך וזכך רעיונך קוה אל ה׳ לא ♦מנע טוב מהולכים בתמים* אז תשכיל ותדע■ כ♦ המות הוא שליח השלום, ציר נאמן ׳ מנהלך לעולט שכולו טוב׳ רק גוך ישוב אל העפר אשר ממנו לוקח, ונפשך המשכלת והבוחרת בטוב^ תשוב לשרת בקדש מקור ממנו נאצלה• ב^ןדך חג האסיף העבר בשמחת בית השואבה בחברת ידידים מתענגים בחצרות בית אלהינו׳ הרגישה נפשי שמץ דבר מהעונג הנפלא; אפס קצה ניצוץ האור הצפון ליראי השם האיר כברק אל עבד פני אז נשאתי קול רנה וחודה יי אם אני כאן יי אם לעונג הנפלא הזה אגיע — יי הכל כאך ואין מחסור• "למקום“(לטעלתהשלמות, עייןמורהח״א פ״ח)י י.שאני“ — ובתוספתא הגרסא, שלבי והענין אחד — יי אוהב, שם/( באור המלה עיין כ״מ פ׳ א הלכו־־־, א׳ מיסודי התוח־ה יי רגלי מוליכים אות*“ (סוכה נ׳ג)י האדם לחוץ מאד בין המצרים, התלאות׳ הדאגות, וזעם הזמן, והמקרים, העוברים עליו* נחפז