Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 22

( *t ) »ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד (בדעוות) וחדי1* (במתת) תעטרהו♦ המשתמש בעטרה הזאת, שלא במקומה - ושלא בזמנה; ההורס לעלות אל הר ה׳ בעיוניו׳ או ללכת בשחרות בפעולת תכונותיה, נורת שוחה עמוסה׳ ♦פול בה׳ ולא ♦וסיף לקום♦ יידאשתמש "בתנא חלף" (איות א׳ י״ס (ההתפעל באדמי, כמו בעברי יורה על פעל מדומה בלתי אמתי)♦ בן אבי אזהרתן■ אשמר♦ זה כמה בחלת י נפש♦ בהבל♦ ובתדמית נבלי המשוגעים הבייתוסים, המתפארים שמחוה שד♦יחזו*) ומכנים את עצמם בתאר ח כ מ♦ אמת♦ אמתי איך נפלת! איך הורד לעפר כבודך! שימה מסו׳ על פניך, שלא ♦גאלוך בג♦אדם♦ ולא ♦תחפשו בשמך, חלוש♦ שכל, ובעלי תאוות תועבורת♦ אבל נא! הגב4 לי הר המושכלות לאמר♦. עד פה תבוא— לא תוסיף; הורני דרכיך בנתיבת מעלת המרות׳ שלא אטה אשורי מני הדרך - ולא אנשל ♦ ך)ר^ ♦ דהברתך אות עצמך ׳ תתוזת ד*ך מצר השכלתך♦ אם תשים אל לבך שאתה — וכל כחות נפשך - בעל קץ וגבול׳ תשכיל ותדע. שכל מדע ותכונה אשר נושאה כלתי תכלית וגבול. נפלאה היא ממך. ובמופלא ממך בל תדרוש ♦ זדון לב וגאוה נתעבה־,- השיא לבב האנשיכם האלו־־.׳ ההורסים לחקור חלק החכמה במה שאחר הטבע, לדעות מה למעלה ז מה לפנים? איך, וממה ברא השם את העולם? על זאת הזהרת’כמשנתי(אבות ב׳ד׳) אל תאמר: ״דבר שאי אפשר לשמוע״ — אל היגע ואל תדמה לחשוב׳ על דנר שמצד גדרו א׳ אפשר לך להשיג, כמו הפתאים המניחים תארים עצמים _ להבורא *) עיין מאיר עמים יזנק אמרי נינה ס־ק ג' עדן הכ-ן הזאז!