Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 14

2>t ( 14 j ענפים מסובנים מ מורש אחד יצאו. נצי♦ מטע הנפש המה♦ נמו שיצר השם;ית את האדם ונתן בכה חושיו ואבריו לעשות חיל להמציא צרכיו ארוחת מזונו וכסותו וכל מחסוריו, ובלם משולבים ונאחזים בגוף אחד, עד שנמנע הוא, שיחלה בחוש או באבר אחר שלא ♦תפשט ההפסד בכר הגוף; ככה נטע הבורא י*ת כנפש האדם כח חכמה בינה ודעת, ונטיות מעולות רחמים וחנינה. אהבה וידידות, צדק ויושר וכדומה♦ וכל זמן שתשמש הנפש בכוחותיה הפעולות הנאותותלה , היא בריאה. ואם באחת מהנה תחטא לעשות פעולה מגונה. חולה רעה הוא ונמנע שלא תתפשט החל♦ בעצמותה ׳ אשרי שומע לעעתך אבי 1 ♦פקח עיניו לשמור תמיד מצרה נפשו. כמו שהורת (אמת גי ד׳)" אל תאמין בעצמך, עד יום מותך“♦ י אןל3ן אות אחת שמתי ל♦ למטרה, אותה ארדוף, והיא, להקנרלי השלמות אשר בחס האר להשיגה.4 אם שלמות מהות♦ ברבות ידיעות מושכלות, גם שלמות כחותי ותכונת♦ בטהרת חמדות 4 גם הדבר הזה, נטעך הוא׳ אתה בלבי שתלתמו* אחת דברת׳ ושתים שמעתי* אמרת (אמת א׳ י״כ) "הוי מתלמידיו של אהרן: "אוהב שלום ורודף שרום“ הנה פשטות הדברים האלה תלמדנו מדה טובה ומשובחת הבאת שלום כין אדם לחכה י אמנם קנאת החריצות אשר הופיעה מנגה פניך בנשאר■ שם שלום על שפתיך. האירה עיני להכין, כי לא על הכוונה הראשונה במלת שלום, שהיא הפך המלחמה והקטטה, אבל על הוראתה הכללית הכוללת כל עניני ההצלחה. היא השלמות האחרון חותם כל הברכות שזכה אליה אהרן, כמפורשבנכואה(סלאבי בי ה,) "בחת♦ היתה