Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 64

2X■ ( <J4 ) «2 זאד/ר עודי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלה כלומד לפי שבדוד לי שאיני אשם 73נד, נשאתנונן על מנופי כגוף ובנפש, אינני מסתכל על עצמי , מה מ7דני וממעשי גרמו לי זאת , אנל אשתנל על השם ביה ני תשוטטנה מחשנותי לחזות 73רני ה׳ ולנקד בהיכלו ל7עת מדוע עשה נכה לאיש ישר כמוני והמליצה תוכל להתפלש בדרך תימה, אחד שנמר לי שאני צדיק , יפלא שנקפו הנוקפים מנות כאלה אחר עורי ואחרי העור הנשל והגידין והעצמות ואיך נגעה׳ רעה נזאת בעול צדיק כמוני שבלעה בשלי ועצמותי, וע״כ מסבת בשלי המנוקף אחזה אלוה , ואתבונן למה עשה לי זאת• או נפרש ראשית הנתו3 על מנות גופו ואחרית הכתוב על חלפת נשמתו ומלת ואחל מושך לשתיהן , אמר עורי הוא הנשל והעצמות ואחד הבשר הוא הנפש וממה פקדה לשתיהן אחזה אלוה , ע״ד שפרשנו, או נפרש ואחר עודי על עלבון הנפש ונקפו זאת על מנת גפשו שזכר במענהו שגקפוהו בני אלם, ועויליס גחדפתס שחדפוהו , ונן מנשריי מנות גופי, משתיהן אחזה אלוה ע׳יד שפרשנו י והכל הולך על נועם אחל שאין נידו לבקש הסבה רק אצל ה׳ יה', וזה פי׳ מלת אחזה נפי האמת שהונחה תמיד על החושב מחשבות שכליות להבין לנד על בוריו, פעמיס יבין ופעמיס לא יבין, כמו ואתה תחזה מכל העס (שמות י״ח לא) ואחזה אנכי אשית לני (משלי ניד) ונשנזנל אחריו ראיה ידענו שעמל * על הדבל , כי מלת ראייה על ראיה גמורה שמתניד לו הדבר , ולכן אחל ואחזה אנכי אמל לאיתי לקחתי מוסל , p בחזותו דאה ועמד על הדבר , ולפי שאיוב בחזותו ’לא השיג ברור דבר ׳ אמר סתס אחזה אלוה ואין כן ככתוב הסמוך שנזכרו גס שניהם, ונמו שיתבאר וכן כן בקודש חזיתך לראות עוזך וכבודך(סהליס ס״גג') שמזות היה למען ילאה עוזווכבודו, גס בתודה נאמר על משה ואהרן ובניו והזקני׳ וילאו את אלהי ישראל (שמות נ״ג) אבל על האצילים נאמר ויחזו את האלהיס (שס נ״ד) גס כשחלה נבואה על איוב אמד ועתה עיני לאתך(איוב מ" ב ה') אבל קודם לכן אמר אחזה אלוה ׳ והנן כי זה ענין נפלא ולא נאדיך במקום זה ושמא תאמרו נחזותך אלוה חטאת, ני היה לך לחזות בנפשך מה הן דרכיה ומעשיה שסבבו לך ברעותיהן את כל'הצער הזה * דעו: אשר אני אחזה לי ועיג-י דאו ולא זר כלו כליותי בחיקי אני חזיתי את עצמי ומתשנותי התפוטטו בכל דרכי 'ובכל מעשי , וחמלתי על כל פיט ופרט בבירור גמור שהיא הדאייה ובכל מה שראיתי לא היה עניז יע וזר ׳ שיגרום לי הצרה הזאת ׳ ואל תחשבו שאין אדם לואה חוב לעצמו ׳ ואינו מעמיק בהסתכלותו על דרכיו , ועלומיו למאוד פניו