Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 37

i&i ( 5j ) ע־וד ר/הפונות יחפצון i הנה למלכי שן לרוחו ’גויס jw♦ לא התלמוד עקר אלא המעשה העלב♦ החנם האדון אל ואשיי ספל מעצמו לאמד: גס נימי חיפי שקדתי מאל על דלתות החכמה ללמוד לעת ומונחת מוסל t וישנתי יכל היום ננתי מסיות של חכמים לשמוע תולה מפיהם ׳ ומדיי אהנתי אותה כל הלילה לא שקטתי ולא נחתי * אנל דלשתי וחקרתי אותה לאור כל קטן* מנין ספלים מלשים גס ישנים נתונים מחכמי קדס ומערב, ונזה אספתי ידיעות הדנה מאד ואף כי צעיל הייתי לימים * מודישגחוני* הולי אהנוני > לעי כנדוני, אחי קנאוני * והמה יחדיו שמחוני דרי* גלילה אחד."’ואני יושב ומגלה ענה לפני * ואני ונל אמי שוננים סניני, ויקן האג משנתו, וילא אותי דגנה לני מאול. ואען ואומר: לאה נא אני! את ננך הקטן כי יעמול וני יתמיל בתולה . לננול נפשו ולמול גילאי« הלא טונ אנכי לן מעשרה נניס ׳ אשל נעת הס גלם שוונים נללמיס , ואין אחל מהם מנקש לעת אין גם אחל * זיגעל ני אני ויאמל: אנל נני! לא כן לנרתי * הלא טוב הוא לישן שקט שאנן * מלעור ולהביט במומי אחיו > ולשאת חרפה עליחש זיס3 פניו ממני אל הקיר. ואני נושתי ונכלמתי אל השמועה אשל שמעתי* והלנל שמור נלני י י י * י ל * גדעון הרועה כן שש עשרה שנה היה גדעון הלועה , נהלנו את אחיו השלה, לרעות את הצאן אשל לאכיי ׳ והנעל גדעון לע מאוד, אוהב מלמה ושקל י¬ דה,’ נעת סצהליס , ואחיו ישנו לאנול ולשתות ׳ אן הוא לעדר נשאל עם הצאן * המה יושניס , והנה גדעון צעק צעקה גדולה ומלה לאמור : מהרו גא אחי קומו הושיעוני כי הנה זאניס טורפי טרף גאו מהיעד