Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 167

( ך&1 ) מנוא הפתח, וילחצו זה על זה על ני גנהו כחצר רגל מעל לאיז* ולול* עזרת הכושים , היה החולה ערן׳ לשיניהם, נאשר יעיד הוא נעצמו, ני העונש היותר חמול 3אדן ההוא, הוא להשליך הנדון אסור ,באזיקים לפני הנמלים, גס אנשיאיילאפאיפחדו מהם, ופעמים למת הסמונרחיש לעזוב גלילה את מטתם ומסננס ׳ אם ישמעו מנסיעת הנמלים, החנם סמיד המתגורר גאדן גווינעא, למדוד אותה, יספר מנסיעה, אחת מהנמליס אשל ראה בעיניו גזה הלשון; "עת גרתי בחון* קאאסט, "גאו עם ר3 מהדמשים האלה, לגקד אותנו גהינלינו• המקל אור, ״ומצג הנמלים (דיא 3־<recvm) הגיע עד אולם הגית ׳ מקים אשר ״שננו שם נעדיס כושיים * המחנה עצמה המרקה עוד רגע פרשה אנגלי׳ *עת יחדרו אנשי המציג חוצן מלם, נשלשיס ואדנעיס איש נין כל עול ״וטול * אנני, אשר השכמתי מדי יום ניום, לפני צאת השמש, למדון את "האדן, ננהלתי נלאותי איך הנמלים נגר ננשו את האולם, ויחרידו "מאוד את נערי המשייס* אחד מהם שלח ידו אל מהתה אחת, אשד "3ה אגק השליפק (פולותד)׳ ויזרוק האגן על הנמלים, דתן עליהם "אש, האנק הנניה אלפים מהן לדוס׳ והורידו לאדן מתים• נשמוע "מנהיגי המחנה את קול מפלת אנשי מצנם׳ חיל ולעדה אחזתם, וינוסי "איש לאוהליו", פעמים רנות ינהילו הטעלדיטען את יושגי הודו מעמית (יג) נשנת תקמ״א דנו מאוד גאי מאלטינקווע > וידאו הנוטעים מאוד פן ישחיתו את קני הצוקל׳ גם ינלימוס לעזוב את האי, ויצר להם ־ נעת הזאת הודיעו צרתם נשער ניז ינים׳ והנטימו א' מיליאן ליוועד (עולה ר״נ אלפים וייכסטהאלער) לאיש אשר ימצא תמנולה להשמידם אולם כאשד יקרה נארצותינו ללוג, ני אס להשתנות הלוח׳ או לסנה אחרת יר3 מין ממיני נעלי ככף ויעלה על האק, למועד יתעלמו ולא נולע מקומם איה; נן קלה גם לנטעי מאלטינקווע ■ הטנע חזיה לאיתנה הראשון ׳ והס אל מקומם שנו נשלום רעות כאלה הן רק זמנים ועובדים ׳ אמנם התכלית הטו3 אשד משג הנורא ניצילתס׳ והתועלת הגדולה הנמשנתמהן לנלל המציאות, הן תמידיים ובלתי נפסקים פו י ו * ידי ועקת (יג) 3יז1ק אמעליקיז•