Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 150

י» ( 50< ) « אז נמס לב♦ ובעני♦ אבדת♦" X ז ־ :5 “ T •;T רוחי חבלה. אך נואש הנדתי׳ ’ כעדו קךסולי" העצבכלעני ♦ קטגתי חדל אני בימי נער " אחת מגפה ♦אחזני שער׳ ריוךים בשבט על♦.ישיר/ךרו♦ ,כתר נא זעיר,’ רוחלפנה שנות עלומיך, הלא כמהלך בא מיועד שחרותך" " כהיתנחמיני, ועב♦ דאגה נפזרו ♦ ז T; ז גדלתי. — לימי בוחר־ות הנה באתי. כיבד' חקיס ונטל מצוד. נשאת♦, ' ךב־וץ תחת משאם נכש♦ ב!ךזלת ♦ "הלא הלוך \גדול כאיש וגבורתך " אז תסכן בם,’ תצליח באחריתך"; תחזקג♦ תקוה׳ ותאמצני החלת 4 כימי איש,!מ♦ בינה, רגלי עמדו י עתות♦ סבל הן" לעמל נועדו׳ כלכל מקדה’ביתי אלך לניוע ♦ ך׳מךת נעורים חלפה, מדורות שבעתי/ כלה ששון לב׳ כעמק♦ דאגה מבעת♦, גם בשחוק אכאב, אפס המרגוע•׳ ״■ •; | V; י T י* i * מך ♦די, דלות♦ - קמי נגיעת " חדל איש, בזוי" גם חכמתי י נבלעת♦ ־י העשרתי׳ - דאגות כאף יקיפוני; משודד♦