Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 121

*> ( x ג ן ) *^2 אומי ללכת אמה, ולא יכלתי לנוס מפניה) נבהלתי משמוע לבדיה אלה/ ואען ואומד: אוי לי ני נ7מתי! אין זה ני אס לשטן לי בדרך גאה האשה לקדאתי > אל אלז לפאיס תנחני, אלן צלמומ לא נוגה עליו, מי ימן החלש החדשתי^ותהי לי לחנמה! עודני מדגל והנה תמונ׳ה אחדת גמחזה לננ7 עיני , נ7«ות נערה יפיפיה ראיתי לקראתי, הולוה7ל ללבושה/ חן וחסד עללזו?■;, ומקיא אלי לאמור: את קולך שמעתן, גם שאנצך עלה באזני, ועתה קוס נא ללכת אחיי / אנני אביאך אל אדן טובה, אלן לא תחסל נל בה , עינית יצצאי בקעה, ותהומות בהר יביטון עיניך, שס תמצא מרגוע. תנוס נאות נפשך מה מאוד שמחתי לקול דבריה, ואשאל לה, הגיד« גא לי בתי מי את? יומה שמך? גס את שס האשה הזקנה הידעת? הגילי לי• ותען זיזאמל: תקוה שמי, גס את שס האשה הזקנה ידעתי יראה הוא ואדון' לקראתה לחבק אותה, ואומד*. קומי נא׳הצילני מידי הזקנה הזאה, י.6 בה גס בחברתה לא חפצתי, משמי את, 'אחריך אמצה, אלך לאורו■-דיר זו תנחני י בלבלי אלה, ויהי עם לבבי ללנת עמה, והנה האשה הזקצה המזיקה את ככף מעילי, ותאמר אלי: סורס מהר מן יהללך אשד ההקיה הולנת נו, אל משמע לקולה, בחלקות כפתיה אל תדיחך׳ אל און טובה לא תביאך, בעיניך תראה אותה ושמה לאתנא, הלי זהב בצזלות וגדולי« בשמים תראך מנגד, אך מי זה ידרוך על גמותמו? ־־־ רדךשדותמחמדי עין, גגות נחלי מיס, הביאך אל אלן חושך, נלה שמיר ושית, ציי9 ישמנו שמה, ושעירים ירקדו סביבה, שט תבלה בבכי עתך, וביגון יחלופון ימיך ־ פלצות אחזתני בשמעי אלה ׳ ונלך הלבב ביום קלב נשמעו תלועת מלחמה תרעד נפשו בו, לא ידע אלמי יפנה? מי-יננע, ואי יצליח? נן עמדתי, לא ידעתי לקול מי אשמע? ואל מי אפנה ללכת? עודני עומל והנה רוח על פני יחלוף y וקול- ברעש-שמעתי מדבר אלי לאמור: בן אלם שמע בקולי! בין תבין את אשד לפניך, את שני המאורות האלה נתן לך אללנחותך הדרן, ועתה איעצך ויהי אלהים עמך׳ גס משניהם אל תנח ידך, האמת ני תבחר, ללכתאהדה/ נם השניה תניזך, את זאת תעשה לטוב לך נל הימים/ גי אז תצליח אה דרכיך ואז תשניל ־ את זאת «זיתי ואספרה׳ הקולא הדך שמעני! ואתה לעלן ח י * כ מכתבי®