Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 57

( 57 ) *« ריב השמש והירח * הימים ימי בציר היו, עת התחלפות הזמנים ננל רגע, פעם תתלנש השמים קדרות, ויעמוד סער , פעס מאיר השמם את פני האיץ ׳ ותן כחומה נל יושבי ת3ל, ויהי ריב 3ין השמש והרוח, זאת אומדת לי יתר העוז והג3ורה, וזאת אומדת קטני ע3ה ממתנץ ׳ עודם נ5י0׳ והנה איש אורח 3א נדלן, אללמו על שכמו, ונו3ע גלולה על ראשו׳ להיות לו למחסה מפני חמת הרוח, ויהי כראותו, ותאמר השמש אל רעותה, נעת כקורת תהיה, למי האמת! לנה ונלאה, מי משנינו ינדיח את הארח, גס להפשיט את האדרת מעליו, נס להסיר את הנו3ע מעל ראשו? המל אתה להלאות את נחן, ואל יחר אפי נן אס כעננך עני עננים, מנסה את הוד קרני׳ ויואל הלוח וירם את קולו, ויפח נחזקה ממלוא פיהו, ויך 3עפל האדמה ויעלהו השמימה וינס 3ו את עין האי), וידעש כהמית שאונו נין סגני היעל, וישנל את העצים; וידעם נאפו את משנדי הים, ויפיל גס היל גס חומה׳ אך לדק יגיעו, ני 3נל זה לא יכול להפשיט את האדרת מעל האורח, ובל עוד נסותו את נחו, אם מפנים, ואם מאחור, אם ממעל ואס ממטה, תמיד מצא שטנה , כי הליט האיש נל נפשו כאדדתו, ותסגוד 3עדו, ולא עז3 גם פתחון קטן אל הדוח לבוא שמה, ויבוש הלוח ויסוג אחור• והנה השמש יצא על פני האדן, נזהרו ונהמו,‘ויפן את העננים, ויזרח על לאש המהלך, ויחס לו ויזע ויענר אדרתו מעליו ויטלה על משענתו נידו, דשאה על אחורי נתמו תשיב איש מאולתו, אל תגער בו, ואל תקצפנו׳ פן יחזק באולתו. במענה רך תוכיחנו, בנחת תלמדנו, ובמוסר אב חיסרנו, אז ישמע * \־ * ל הנתבים 1