Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 63

לעמד ביום ישימות לד מיו; הל^ אחר שעבד חלל כלומר כהן הדמו שסין העמדה ‘ממזרח לו והוא אמן הוא מההר פל זה כלומרשלא יעבוד אוח וכך (מבאר;סוף הורמה זה העקר שכהן הדוס אונן לס י*& (0 מלל , י£ נסו הדוש שאין קפמה מותרם לו והוא אוח 'אבל היא מוזהר על זה ריל מלא יעמד אמן . וכבר הת8אר בסון) הודותהשרש היה'והיא שכהן הדיס אמן לא יעצוד . וכ״ג עובד והוא אוח. והנה לא'nuibtoiTnr י«א י«אר לו nnte ולא מזלל אונן. הנה נתבאר לך. שאמרו .1 ftu.* ה<ה.,לא "לל-^&ל" "א שללה לא אקר־ t5 ל01ו מןי־ למי אלא *״ «""י ’®!'י עמדתו חולין, ואע״ע שהוא ואפיס שהוא אונן . אוח י ואין להאריך בכל אלה רק לרמח שבדברי הספר המובאים. ברמב״ן ובחינוך נשתמש תמיד במלת עיקר במקום שרש ובמלה מנע במקום הזהיר וכאל! (ה) וכך מומו גם' ממקום זה שהבאת אתה מם׳ המצות לית רי״ב ואיח p לפרח אבל לפני בעל החינוך היה p ודע שבפל החינוך העתיק לרוב ס׳ המצות אף אם אינו מביאו בשמו; עד שכמעט אפשר לומר שרוב דברי המצות לפי ההעסקה הראשמה נכלל בספר החינוך ולבי אומר ל שבאיזה מקומות אשר ם׳ החינוך מתנגד אבד ספר המצות (וכבר תמהו עליו האסרורס מה והפרט נעלי משנה למלך) השעם אולי מפר שהיתה לפר בעל החינוך סהדזראקמא של ס׳ המצות ־ . האמת זאת למדנו מדברי ההקדמה הנ״ל שהרסנ״ם עשה מהלורא גתרא לס♦ המצות ומפר.זה העתקת ל משה ח חמן'תועלתה וחשיבותה עולה על העתקת ריא בר חש7אי והכל זה אומר אר במחילת נמדו שנם ל מקהבן תהון לס יצא יד חובת המעתיק נא פגים; מהרבה מקומות בם׳ י המצות II - (ד) זה8ןעומוציל 0D ענד כפי בס׳ המינין . (ה) ועיין,.עוד mbw כיפנין על tnB הי .