Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 260

ציונים לתולדותיהם 260 יצחק שמירר (1915—1869). עו״ד. מחשובי העסקנים הציוניים ברומניה. ממייסדי אגודת הסטודנטים הלאומית הראשונה "קדימה" בצ׳רנוביץ, ואחר־כך מייסדה ונשיאה של האגודה האקאדמאית "חשמונאיה", ששלחה אותו כציר לקונגרס הציוני הראשון. מת בצבא האוסטרי ששרת בו במלחמת העולם הראשונה. ד״ר משה טוביה מוריץ שנירר (1940—1861). רופא. מראשוני התנועה הציונית באוסטריה. מחבריה הראשונים של האגודה האקדמאית ״קדימה״ בשנת 1881. שמש אחר־כך כנשיאה. היה מעוזריו הראשיים של הרצל. ליוה את הרצל בדרכו לארץ ישראל והשתתף בראיונו עם הקיסר וילהלם. אחרי מות הרצל התרחק מהפעולה הציונית. אחרי הצהרת באלפור שב לפעילות ציונית. פרופ׳ צבי הרמן שפירא (1898—1840). ראש ישיבה ורב בעיירה ליטאית בצעירותו, ופרופיסור למתימטיקה לעת זקנתו באוניברסיטת היידלברג. מראשוני חובבי־ציון, עוד בשנת תרמ״ב העלה ב״המליץ" את הצעתו על ייסוד אוניברסיטה בירושלים, שהעלה אותה עם הצעתו לייסד קרן קיימת לאומית בקונגרס הציוני הראשון. זכה, ולא זכה: לא הוציא את שנתו אחרי הקונגרס (נפטר בט״ז אייר, תרנ״ח). קלארא שפירא (1916— ). רעייתו של הפרופ׳ שפירא. היתד. פעילה ביהוד בארגון תנועת הנשים הציוניות. אחרי מות בעלה השתלמה כאחות רחמניה. נפטרה בירושלים. רברנד ויליאם הפלד (1931—1845). כומר אנגלי. כיהן בצירות הבריטית בוינא בשנים 1885—1910, נלהב לשיבת עם ישראל לארצו, עוזרו של הרצל בקשירת קשרים מדיניים בגרמניה. ראה את הרצל כגואל המקווה של העם היהודי. בארון מאפסים מאנטויפל. ציוני נוצרי. באחוזתו בסאן־מיכלה (איטליה) חינך צעירים יהודים לחקלאות בארץ ישראל. הודיע להרצל על נכונותו לבוא אל הקונגרס. תשובתו של הרצל: "הדבר ישמח כל ידידי ציון, אם תכבד את הקונגרס בנוכחותך". פיליפ מיכאל דה־נבלינפקי (1899—1847). פולני. עורך־דין ועתונאי. שירת במיניסטריון לענייגי־חוץ באוסטריה. ישב בקושטא ושימש כסוכן מדיני של הממשלה התורקית. עזר להרצל בחש* תדלויותיו אצל השולטן.