Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 256

ציונים לתולדותיהם 256 הציוני הראשון בשפה הפולנית "פשישלושץ׳" (העתק) ושל העתון היומי■ הציוני הראשון בפולנית "חווילה". יוסף גדליהו קלאוזנר (1958—1874). היסטוריון, עורך וסופר לאומי חשוב. עורך "השלוח" (אחרי אחד־העם) מ־1903 עד 1914 באודיסה, ומ־1920 עד 1926 בירושלים. פרופיסור לספרות העברית באוניברסיטת ירושלים משנת 1925. (לפי זלמן שז״ר בקובץ׳ ״יוסף קלוזנר — לדמותו״, תל־אביב, תש״ך, עמי 64, מונה קלוזגר על־ידי הרצל למזכיר העברי בקונגרס, ואין יסוד לדבר). הרב ד״ר אהרון (ארמנד) קמינקא (1950—1866). בלשן, היסטוריון, חוקר כתבי־הקודש והספרות התלמודית. שימש רב בפראג• בשנים 1893—1897 ואחר־כך בסלאבוניה. נספח לתנועת חיבת־ציון בעודו בגיל צעיר ביותר. בקונגרס הראשון הרצה על ההתיישבות בארץ־ישראל. פרש מההסתדרות הציונית אחרי הקונגרס הראשון לרגל חילוקי דעות ביני ובין הרצל. עלה לארץ בשבת 1938. יוהאן יונה קרמנצקי(1934—1850). מהנדס ותעשיין חשוב בוינא. מיועציו הקרובים של הרצל. חבר הועד הפועל של ההסתדרות הציונית מ־1897 עד 1905. שמו קשור ביהוד בהגשמת רעיון הקרן הקיימת לישראל שהציע פרופ׳ שפירא בקונגרס הראשון. הוא■ העלה את ההצעה שוב בקונגרס החמישי שהחליט על הגשמתו. היה ראש הדירקטוריון הראשון של הקרן הקיימת לישראל מ־1902 עד 1907. אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ׳ (1945—1854). סופר ומחנך מזקני תנועת העבודה העברית ומיוצרי ספרותה. עלה לארץ בשנת 1906. זקן חברי הסתדרות העובדים (בעל פנקס החבר מספר 1). מרדכי רבינוביץ׳ (ברעמי), (1932—1854). מספר חשוב בלשון הרוסית מחיי היהודים. סיפוריו שופעים אהבת ישראל, מנהגיו ומסורתו. היה ממייסדי אגודת הסטודנטים "עם עולם" בראשית שנותי השמונים, שיצאו לייסד מושבות באמריקה ונסיונם לא עלה יפה. מאז היה׳ לחובב ציון ואחר־כך לציוני נלהב. כשהופיע הרצל על במת הקונגרס היה זה בן־עמי שקרא בקול: "יחי, המלך!". שאול פנחס רכינוביץ׳ (1910—1845). חוקר, סופר והיסטוריון עברי וממארגניה הפעילים ביותר של תנועת חיבת־ ציון. יוזמה של ועידת קאטוביץ, הראשונה לועידות הציוניות. המזכיר