Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 102

יום א׳ לדיונים הישיבה שלאחר הצהרים 102 היהודים קיימת בכלל. אך יהדות ההתבוללות הריהי מתה למעשה. גניחה נא למתים במנוחתם ונעברה אל הפילאנטרופים ה״מעשיים", כביבול. המעשיים קוראים לעצמם: "הציונים האמיתיים", ה״גמורים". הללו מתחלקים לשתי קבוצות: לקבוצה האחת שייכים כל אותם שאינם מבק¬ שים שום פוליטיקה, שום ציונות פוליטית, אלא נסיונות התישבות זעירים גרידא. המעשיים מרבים לדבר כל כך על נסיונם שהצליח עד כה. כל זה, לפחות עד היום, אינו נכון. תנועת ההתישבות הציונית פעילה כמעט י״ז שנה. פחות מ־7.000 אכרים יהודיים התישבו מני אז בא״י, כשבאותו זמן הגרו מרוסיה בלבד למעלה ממיליון יהודים1). רק לניו־יורק נכנסים מדי שנה 30.000 יהודים רוסיים 2). ההצלחה המיצערה, עד כה, אף היא אינה מפעלם של ה״מעש־ יים"׳ אלא בעיקר של הנדיב הידוע ובמקצת אף של הברת התישבות היהודים ברוסיה. למעשיים אין, איפוא, כל זכות לדבר על הצלחתם ה״מעשית". הם גם לא יכלו להשיג יותר. התישבות האכרים בא״י הנה בכלל אוילית יותר מאשר נדיבית, "אם היא נעשית ללא ערבות לפי משפט העמים״3 4). התנאים הפוליטיים הנם הקושי העיקרי לישוב א״י*), וחוסר הבטחון הנו המעצור בהתמסרות לעיבוד קרקעי אינטנסיבי בארץ עשירה וברוכת טבע זו5). דיה איזו שהיא פקודה "בכדי לחסל את כל ההתישבות והעליה"6). הקבוצה השניה מורכבת מיהודי "חד גיסא ואידך גיסא". "בחרוזים הלהבנום, אך הפרוזה שלנו לא הפיקה רצונם". כל עוד הציונים הוו מפלגה אוטופית, היו המעשיים הללו "גם ציונים", אך הציונים הן רוצים עתה ב״מדינת יהודים", וזה אין יהודי "חד גיסא ואידך גיסא" יכולים לסבול. אנו הציונים הרינו בוחלים בהעלמת דעותינו וכוונותיגו, והרינו מצהירים בגלוי: "השגת קרקע מולדת משותפת, שאיפה לתנאים חוקיים שבחסותם יוכל המפעל להתפתח לברכה״ — אלה הם אבני היסוד, שעליהן תושתת היהדות שוב, שעליהן תקום שוב לתחיה כל היהדות7). הרינו 1) ״ולט״, גל׳ 12, ע׳ 8. Allgemeine Zeitung des Judentums, 1897, Nr. 3. (2 3) ת. הרצל, ״ולט״, גל׳ 7. 4) הכי״ח, דו״ח לשנת 1883, 11, 25. 5) כנ״ל, 1884, 1, 59. 6) כג״ל, 30. 7) משד, הס: "רומא וירושלים" (ההערות במקור).