Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Journal
- Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Volume
- 1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897
- Issue
- פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897)
- Date
- 1898-01-01
- Page
- – (sequence 27)
- Language
- German, English, Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 61% known words query
- IRI
…/3476254-3476255-3476256--0029-3518816- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
יום א׳ לדיונים ,א׳ באלול תרנ״ז — 29 באוגוסט 1897 הישיבה שלפני הצהרים זקן הקונגרס ד״ר קארל ליפה*) (יאסי): כלפני שבע עשרה שנה קבלתי אגרת מאת סופר עברי, שמו עקיבא חשמל, שבה הודיעני, כי איש אחד ושמו אלעזר רוקח מצפת שבא״י בא לרומניה, כדי לעשות תעמולה ליצירת מושבות יהודיות בא״י. סמוך לכד הוטל עלי בחדר צנוע בפרבר שביאסי לעורר את הלבבות לדבר הזה בעל פה ובכתב. בזמן מועט נוסדו 27 ועדים ב־27 מערי הארץ עם ועד מרכזי בגאלאץ, שעליו נמנה מר שמואל פינלס ואנכי. תוצאות תעמולה זו היו שתי המושבות הרומניות הראשונות בא״י: זכרון יעקב וראש פינה. כשהמושבות הללו עברו לידים מוכשרות יותר, פסק הועד שלנו להתקיים, אולם מר פינלס ואנכי לא פסקנו מלפעול בדבר הזה. הייתי בועידה בקטוביץ, שמהמשתתפים בה נמצאים כאן מלבדי גם האדונים יאסינובסקי ומוזס. אותה אספה היה בה אמנם משום הנחת היסוד לשאיפות הציוניות, אולם היא יצגה אך חלק מצער של היהדות, הקונגרס הזה לעומתה מיצג את כל היהדות כלה. איזו קפיצה עצומה מאותו החדר הצנוע, שבפרברה של יאסי, עד לאולם הזה בבזל, איזו התקדמות בלתי צפויה מחשמל ורוקח עד להרצל ונורדאו! האספה הזאת של שלוחי האגודות היהודיות ויהודים נלהבים, הריהי הראשונה במינה מאז שמונה עשרה מאות שנות הגלות השלישית, הריהי ביטויה של תנועה בינלאומית, אשר אחדד. את כל מעמדות ישראל לשם הגשמת רעיון לאומי, שבמשד הגלות הארוכה הזאת, גלות אדום, היה כלוא בחיק היהדות ונאבק לשוא על התגשמותו. יום יפה וגדול הוא אמנם היום הזה בדברי ימי ישראל י *) הקונגרס נפתח בשלוש הקשות פטיש על־ידי ד״ר איזידור שליט (המתרגם). על הבימה עולה ד״ר ליפה הישיש מיאסי ופותח את •הקונגרס. הוא מכסה את ראשו הלבן במגבעתו ומברר בקול רם ובזעזוע נפשי: "ברוד אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" (מ. בן־עמי).