Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 20 (×›)

לתולדות הקונגרס הציוני הראשון ימים בקונגרסים הראשונים עד לשבועיים־שלושד. באחרונים — ואילו אפיו של הקונגרס כפארלאמנט מחליט, כמכשיר עליון של התנועה הציונית, נשתמר בשלימותו בכל התקופות ובכל הזמנים. וזו זכותו של הקונגרס הציוני הראשון. שלושה מהישגיו ראויים לציון במיוחד: א) יצירת הקונגרס כמוסד תמידי של התנועה הציונית; הוא שנתן לתנועה את מרכז־איחודה, שמסביב לו ניתן לרכז את כל העבודה. הרצון המדיני של התנועה המאוחדת בא לידי ביטוי במוסד הקונגרס — וזו היתה כוונתו של הרצל כשכתב ביומנו לאחר הקונגרס הראשון, שייסד את המדינה היהודית. ב) יצירת ההסתדרות הציונית כצורת אירגון תמידית של העם השואף למטרתו. ג) קביעת התכנית. תכנית זו היתה תוצאה מפשרה בין הכיוונים השונים, ולכתחילה השאירו בה מקום לפירושים לאחר זמן. באופן זה נוצר לא רק הסעיף הראשון, העיקרי (ידוע הוויכוח הסוער על.ניסוח המושג "לפי החוק" או "לפי חוק העמים", שהרצל סיים אותו על־ידי ניסוחו המוצלח: "במשפט הכלל"), אלא גם שאר הסעיפים נוצרו מתוך פשרה בין דרישות הציונים המדיניים לבין "חובבי ציוך, שעמדו בתוקף על עבודה מעשית, וכן כפשרה בין היסודות הקיצוניים, שדרשו ניסוח ברור ומפורש, ובין המנהיגים הזהירים יותר, שרגילים היו לבחון תחילה את היקפו של כל צעד וצעד. אולם בכל הפשרות הגיעה סוף סוף השעה, שצריך היה לבוא לידי הכרע גם לגבי אותן ההחלטות שנידחו מקודם. בקונגרסים הציונים הבאים חזרו והתווכחו באותן הנקודות, שבכוונה לא נוסחו בבהירות בקונגרס הראשון, כדי שלא להגיע לנקודה מתה אלא לאחד את היסודות המתנגדים לפעולה משותפת. * הרבה מתנגדים קמו לרעיון הקונגרס. לא רק המתבוללים התנגדו לו, גם לא מעטים מהידידים ומהפעילים למען ישוב הארץ ותקומת ישראל. על־אף כל ההת¬ נגדויות האלה ביצע הרצל את הרעיון. איש הספר נתגלה פתאום כאיש המעשה. ״אנחנו התיעצנו, החלטנו וקבענו״ — כתב אחד המשתתפים במועצת ההכנה — "ואחר כך שב כל אחד מאתנו לעסקיו. אולם את הקונגרס סידר הרצל בעצמו, בכספו ובעמלו". הוא היה כולו מפעל. הוא שלח מכתבים לכל קצוי עולם, הלהיב, הוכיח, ביקש, שידל, איים, ונלחם. הוא ייסד בכספו שבועון מיוחד, "די וועלס" (העולם) לשם הפצת הרעיון והידוק הארגון. הוא שלח שליחים אל הארצות החשו¬ בות ביותר, הוא שקד על עבודת ההכנה לקונגרס על כל פרטיהן, מצורת ההזמנות ועד לסדר־היום, בחירת אולם הקונגרס וקישוטו ועד לתלבושת לישיבת הפתיחה. וכשנתכנסו, ב־29 באוגוסט 1897, הצירים מכל קצוי תבל, בלי לדעת בדיוק מה צפוי להם כאן, היה הוא. הרצל, הרוח החיה׳ שהלביש את הקונגרס אותה צורה חגיגית ומעשית כאחד, שהלהיבה את כל המשתתפים ונטעה בהם את הרצון להניח את היסוד המוצק לתקומתו של ישראל כעם מחודש השב לארצו. כ