Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 277

27[ מהוריד יעקב בן כ׳ בער זילבערקרוין זציל: ירא את ד מרבים נם במעלליו התנכר נער, מעת ידע קרוא אבי ואמי מאם ברע ובחר בטוב וקדוש מרחם קורא לו. ויהי הלוך ונמל מד זקנה ועד שיבה הטה שכמו לסבול עול של תורה ועד כי נוע לא סר תומתו ממנו וכימיו דבאו השכיל בתורת די. ויגע בה בכל כחו קרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת־ח הרבה וביחוד רבו המובהק הנשר הנדול הגאה״ג מהרב [נתן] אדלר ב־ץ זצ״ל כל ימי התהלכו עמנו. לא מש אהלו ובדרכיו הלך ובעקבותיו דרך ללמוד ע*מ ללמד לשמור ולעשות, ולהעמיד תלמידים הגונים תורת אמת היתד, בפיהו, ועל שפתיו יוסף לקח רבות בשנים בח״ק המחזיקים במצות ציצית לדרוש להם בדבר ד מדי שבת בשבתו, במקדש מעט בהכ״נ הגדולה יע״א, ותורת חסד על לשונו יסר רבים וברכים כושלות אמץ ורבים השיב מעון, מאם בבצע מעשקות, וטוב מעט לצדיק, מהמעט אשר לפניו פזר נתן לאביונים, הצנע לבת עם די. נדל יתומים, והחזיק יד עני ואביון, כתת רגליו לדפוק פתחי נדיבים להיות להם מעיר לעזור ואף כי הי׳ זקן ואינו לפי כבודו, גבה לבו בדרכי ד ובמקום גדולתו שמה ענותנותו בענוה יתירה, יתר מרעהו צדיק מתקו אמרי פיו מני צוף ולשון רכה תשבר גרם. ותפלתו אל חיקו תשוב כי יעטוף לפני ד׳ ישפוך שיחו. והנם בי ה׳ חפץ דכאו החלי, איש מכאובות יותר מעשרים שנה ביסורים של אהבה שלא היו בהם בטול תורה ותפלה, התנבר כארי וכלביא יתנשא. לא עצרוהו הנשם והשלג מעלות בית ד ולקרוא שם בשם ד. הן אלה קצות דרכיו, ואם אמרנו נספרה בלמו הספר יכלה והמה לא יכלו זכרה לו ד׳ את כל אלה, והיתד, מנוחתו כבוד ונפשו צרורה בצרור החיים את יושבי נטעים עם המלך במלאכתו ישבו שם. וינוע יעקב ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ביום נ׳ כו׳ טבת תצחק ליום אחרון לפ״ק. וכל הקריה הומה, בכה העם הרבה בכה על עטרת ראשם כי נפלה והוא לקברות יובל ביום ה׳ כחי בו בבכי תמרורים ובמספד מר מאת עין העדה אדרמו הנאב־ד נח לזכר עולם יהי׳ צדיק ונקרא שמו בישראל הדיין ד,מצויץ מוחדר יעקב זילברקרוין זצ״ל. 8) Batzen: Frühere Silbermünze in der Schweiz n. in Süddeutschland, ca. 1!1/2 PI•