Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1923-01-01 · XV. (1923) · page 24

21 ס: חולין עיותו את מקומן איוו לאלהות הרגה כל חרואה אותם אחזתו עוית עוים ס: פועה את הולד , פועה ברוח הקדש \ חולין פועה (מדם) מג. סוטה פיטם עגלות לעכו׳ם פטפט ביצרו פוטי^(יתרו) (יוסח) סה. מנחר פותח בדברים ודורשן פחחיה(טרדבי) יא; סוטה נעשית צרה לחברותיה צרה (מרים) יא; 11 פניה חמין לצהרים צחר (מרים) קט; סנה, שהקהה שיני מולידיו קהת קט; II נעשה קרחה בישראל קדח 1 יג. מנילה נעשה לישראל כסוכה שובו(משה) י. סוטה (על שם קב*ה שמש ומנן ד) שמשון יא; י סוטה משפרת את הוולד ) פרו ורבו ישראל בימיה v שפרה(יוכבד) יא: II שיבב את יצרו שובב(כלב) לד; II משים את כשתיתות ששי מב; 11 עשוי כשובך שובך מב; II כל הרואה אותו נשפך כקיתון שופך יא; סוטה תקע את לבו לאביו שבשמים תקוע(בלב) לד; II משים אח הארץ תלמים תלמי Die etymologische Erklärung der Eigennamen bat in weiterer Folge ein eigentümliches Resultat zu Tage gefördert. Man gelangte nämlich dazu, mehrere Namen, die in der Bibel Vorkommen und verschiedene Personen bezeichnen, infolge der ihnen beigelegten Bedeutung einer einzigen Person beizulegen und auf diese Weise durch kunstvoll herbeigezogene Beziehungen eine grosse Zahl von 1 dentificationen vorzunehmen. Die angeführten Steilen werden dies des Näheren verständlich machen. Man identifieierte המן mit ממוכן da er מוכן לפורעניות war, שרה mit יסכה, da הכל סכין ביפיה, nach einer anderen Version התך;סכתה ברוח הקדש mit דניאל da בל דברי מלכות נחתכין על פיו oder חתכוהו מגדולתו. Folgende Identificationen finden sich im babylonischen Talmud: (Bemerkenswert ist, dass bereits in den biblischen Schriften sich solche finden: שלמה ידידי׳ ,גדעון ירובעל ,אסתר — הדסה u. s. w.) \