Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 391

299 הראשונה מקויימת . . . לפי שהצואה הראשונה מקוימת . . . לפיכך כל מה שבת־ . . . וני אילו :,(40 \fol. 139 a 1 (N1 שאין שם אחריות לפי שיניע לחלקו :141 .Nr מקדימה . . . לפי שהצואה הראשונה מקיימת . . . לפי כך (in 2 Zeilen) כל מה שכת־ . . . כני אילו שאין שם אחריות לפי שמניע לחלקו Nr. 143. Am Schluss dieses Responsums ist vom Hg. sehr viel weggelassen. Ich gebe hier das Ganze (mit Beibehaltung der Zeilen) wieder: וקטנה שהיא גת [Nr. 143]. י״א שנה שחלצה ליבם ונתארפה ראוי לו ליבם שתחלוץ לו כשתגדיל כשהיא יושבת תחת בעלה אבל היבם כיון שהלץ לה אף על פי שהיתה קטנה נאסרה עליו ואין לו לייבם אותה אלא יעשה טוב ותחלוץ לו בשתנדיל כשהיא יושבת תחת בעלה ולבעלה מותרת היא ואם נאנס ולא חלצתו אחר שהנדילה או שנמנע מלתת לה חליצה מרוע לב (Jeb. 104b)אף על פי כן חליצתה ראשונה כש־׳ ומותרת היא לבעלה שכך שנינו קטנה שחלצה תחלוץ לכשתגדיל ואם לא הלצה חליצתה כשי,. אם כן הוא כמו שכת־ אף על פי שלא היה שם כת׳ במחילת היורשין [Nr. 143a] שתהא רשאה למכור וליתן באותן הנכסים כיון שמחלו לה שבועת כתובתה יבולה היא לעשות בה כל מה שהיא רוצה בין ליתן בין למכור שאם אינה נובה כתוב־ אין היורשין יכולין להשביעה לפיכך מהילה שמחלו לה שתגבה כתובתה בלא שבועה ותעשה בה בל חפצה ואין היירשין יכולין לעכב עליה בניבוייה ובכל דבר שבבר נסתלקו מעליה סילוק נמור לפי שלא להם עליה אלא שבועה בלבד וכיון שמחלו לה שבועה מסולקין הן מעליה ונובה ולאה שעשתה [Nr. 143 b] .כתובתה בכל שעה שרוצה ועושה בה כל הפצה מתנה לבן ראו׳ קטן מבית ובא שמע׳ בן לאה זו אצל ראו׳ וא׳ לו אתן לבנך הקטן צימדא אחת בשביל אותה מתנה שעשתה אמי לבנך מן הבית וקבל אתה לי אחריות מכל אדם שיערער בדבר שתעמידה בידי וכך עשה כתב מתנה לבן ראו׳ כשאר מתנות מצמדא אחת של כרם וקבל ראו׳ לשמי אחריות לפצות ולהדיח כל מי שיערער על שמע׳ מחמת אותו (1בית ובו׳. אם כן ה־ אחריות שקיבל שמע׳ עליו אינו כלום לפי ע שאותו בית אינו שלו ואין (ש) לו2) רשות עליו ישיבו כרמו לשמי בן שלשה.שהן בית דין. . . [Nr. 144] .לאה והבית יהי לבן ראוי *) Kurzes S c h i n (s. Nr. 46) zur Ausfüllung der Zeile. 2) Im MS. ist ש von שלא ausgestrichen.