Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 118

— 113 ואמרתי בלבי שהוא יודע את דבר הפשרה ורצה שאקנה יין לשתות מרוב שמחד! ואמרתי לו אם אחשוב כל הוצאות ואת אשר אבדתי מפרנסתי במשך שנה תמימה שהתמהמתי פה לא נשאר בידי מאומה — ואיש אחד אשר הי, עם ר׳ ישעי׳ משה דחף אותו בידו ואמר לו אמור לד משה וחזר ואמר אמור לר־ משה — וכ[ש]שמעתי דברים הללו נבהלתי ואמרתי לו פתה פיך והנד לי מה זה? ושחק ואמר בי נפל בגורל הנומרא שלו בלאטאריע לסך 50000 זהים ומניע על חלקי חלק רביעות ואמרתי אודה לד׳ כי לעולם חסדו והלכנו לבית משתה אשר שם ושתינו י״ש והבטחתי להם אשר הי׳ מבשרים לי הבשורה הטובה ושקינו יין אייה ביום שבת קודש הבא — והנה אך נתוודע לאיצק מלאווער מענין הלאטאריע רעדה אחזתו מפני הדאגה שלא אחזור בדיבורי — וכעת מחר שלה אלי אדון מיאדאסקי הנ״ל לבוא אצלו כי דמי הפשרה מונחים במספרם על השולחן — והלכתי שמה ולקחתי המעות ונתתי לו פטורים — ואמרתי ברוך היית שפטרני מעונש של זה ועתה אספר נידן החשבון של אלופי קהל פלאצק — את כל הכתבים וכל החשבונת מסרו למי ראובן דל לראות בחשבוני אם נבונים המה או לא אף כי מ׳ ראובן ז״ל הי׳ איש ישר ונאמן עם כל זה לא ידע התנהגות בענינים כאלה אם לא שאל את פי והוא לא שאל אותי וחשב חשבונות הרבה בפולים מן הכנסות ולא עלה על לבו כי בפולים המה ועשה סוגר החשבון שמגיע ממני 5000 ואיזה מאות זהובים ושמחו המתנגדים עד מאד — והתרו1) אותי לבא לחשבון ובררו להם רואי חשבונות וכל לילה■ ולילה התאספו למקום המיוחד לעשות חשבון ואשא עיני וראיתי סדר חשבון של מ׳ ראובן דל וראיתי אשר לא דקדק בחשבונו והראתי לרואי חשבונות את טעותו והי■ תועים לא ידע דר לצאת ולבוא בחשבון הזה כי פעמים השב הכנסה ב׳ פעמים ופעם השב את הוצאה להכנסה וכאשר פתהתי להם עיניהם וידעו ברור החשבון וכפי החשבון שלי הי׳ מגיע לי מאלופי הקהל לערך 200 ר״ט וכיון שנתפקחו עיניהם לא באו עוד לחשב מחשבת החשבון ונטלו כל הכתבים והלכו להם — ז [לך ט ז ע״א] ולא אחדל מלספר מעשה שהי׳ בהיות* אכסנאי — בימים ההם הי׳ השר ראדזיוואל ראש לבעלי מלחמות פלני׳ והוא וכל חילותיו הי׳ מתגוררים פה בימי כל החורף — והנה בא איש אהד שר היהודים ושמו ר־ אייויק לפלאצק ונתאכסין אצלי ויהי ביום ההוא לעת ערב שאל אותי אם יש פה טרטאות הנקרא׳ קאמעדיע ואמרתי הן ואמר לי בבקשה מן מעלתו שאלך עמו לטרטאות והנה עמדתי משתומם2) לאיש אשר תוארו כנגידי עמינו זקן בא ברוב ימיו לעלות על דעתו לילך במקומות כאלה ואמרתי לו מיום היותי לא הי׳ מדרך תלי במקומות באלה ולא נכון פה לאיש כמוני להתראות שם — והפציר בי עד מאוד ונתדצ[ת]י לו והלכנו לשם והי׳ אך באנו שמה ובאו יותר מן 20 ראשי בעלי מלחמות ומסבבים את ר׳ אייזיק הדל וחבקהו ונשקהו ושאי׳ו אותו אי׳ מקום אבסני׳ שלו והניד להם f1 בכ״י: והתרה. י) בכ״י: משחומש.