Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 109

104 םו״מ אנשים שידב־ו על לבי ועל לב אשר!, שלא לעזבם ואחר שלא עלה להם בל זה שלחו ציר מיוחד לפוזנא אל ש״ב מוהר״ץ סקאק ובקשו ממנו שיקה ענלה מיוהדת על הוצאתם ויבא לקארניק אולי יפתה אותי שלא ארודקם והטה אוזן לבקשתם ובא לקאמיק הוא ואשתו מ׳ הי׳ וש״ב מ׳ דוב הלוי, והענלות עומדות ובני ביתי טעונים בכלים ובדברים שלי ובבואם התאספו יל בעלי סכומים וננידי העיר הזאת אל הרב אב׳יד דשם כי נם מוהר״ץ הנ״ל היי אצל אב״ד והתהיל מוהר״ץ לדבר עמי ואמר מה לך בי תנוס ותסב לאחור מהעיר הזאת מה מוס ראית במקום הזה הלא בלבם אהובים אותך ומבקשים אותך ומי יורע מה שיארע לך במקום אהד אשר לא יבירך ואם השכירות מעט בעיניך ויוסיפו לך ונם לא ידעתי אם בפלאצק תניע לך זה אשר בו מאסת פה, לכן [דך י׳ ע״ב] תניד לי אמת מאיזה טעם הסכמת להרהיק נדוד על מה ולמה — ועניתי ואמרתי לא אוכל עוד להתמהמ׳ פה מטעמים הללו — א׳ בל זמן שידי הי׳ עליונה על הקצבים והם הי׳ נכנעים תהתי הי׳ טוב אמנם אהד עמדתי מהלי׳ המה מושלים בי ולא נבון שיהא לשוחט פחד בפני הקצב, ואדוני יודע מה שאירע בפוזנא שקצב א׳ לקה את הנרזן בידו ועמד אחר השוהט וכשרצה לנסות את הריאה אם בשר או מדיפה והשוחט הרגיש בזה ואמר כשר כשר וכיון שיצא לחוץ צווח בקול גדול טריפה טריפה וכשמע קצב זה רדף אחר השוחט ונמלט השוחט מידו — עד שעשו בבית השחיטה הדר מיוחד לשוחט לנסות את הריאה והדר מיוחד להקצב ובתוך הכותל אשר בין חדר לחדר הי׳ שם חור א׳ כדי להושיט לקצב המנפח את הנרנרת של ריאה — וטעם ב׳ שקבלתי עלי בהלי׳ שלא אהי׳ עוד שוחט אם יזדמן לי השם שירות שלא אצטרך להיות שוחט ועיקר הטעם שלי הוא השני לבן בבקשה מאדוני שלא יפגע בי עוד בדבר הזה — ואחר כל זה נסע מוהרי׳ץ עם כל הבאים עמו לחזרה לפוזנא ולמחרת היום כמו בשעה עשירות]1) קודם חצות היום נסעתי לדרכי וכל העם הנמצאים בעיר למגדול ועד קטן ונם הרב אב״ד לוו אותי עד מחוץ לעיר וכמה אנשים מאנשי אמוני נסעו על ענלות עד עיר שרייד רחוק מן קארניק ב׳ פרסאות ושם צ) אכלנו ושתינו וברכו את ד׳ וברכו אותי ואת ב״ב בברכת כדינים וא־ב התפרדו איש מעל אחיו ונסעתי אני וביב על ב׳ ענלות ובהגיענו אל עיר וולאצלאוויג פנעתי נניד א׳ מעיר קורל ומי גרשון שמו וגם הי׳ לו דרך משם לפלאצק ושאל אות־ על אודותי ומי אלה לפניו על העגלות ואמרתי לו את המאורע ואמר לי אם רצון מעלתו לישב על ענלה אבי[א]הו לפלאצק קודם ביאת עגלת טעונת ואמרתי טוב הדבר ונסעתי עמו לפלאצק — ועגלות הלכו לאט לאט לרגל המלאכה אשר להם, ובאשר באתי לפלאצק אמרתי אלכה נא ואראה את דירתי אשר הכינו לי אנשי פלאצק והראה לי את ההקדש מלון אורחי פרחי׳ ועניים מרודים מתנודדים בחצי בית והצי בית השני לדירתי הבינו, ואשא עיני להביט על הבית מחוצה לו והנה במראה אוהל הנמתח בשדה ללון רועה צאן מראהו ) בב״י: שעירי. 2) בכ״י: זשא.