Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 159

i 96 .XXIX ע״ד מה שכתוב׳ בפנקס ארצות בתקנות בעלזיטץ(1 שממתי שלא עברו עליו שלש שנים אחר החתונה(2 לא יהיה בו ממש כדין הפקר ב״ד והנה יש כאן מקום להתגדר באשר ישנו פה כמה בעלי בתים היודעים בטיבי משא מתן והם כמו ידים אסורות ואין לאל ידם להחיות נפשם עבור תקון הנ״ל ובוודאי אין הדבר כפשוטו וכמשמעו ואדעתי׳ דהכי וודאי לא תקנו בכן פרשו ת״ל אלופי הקהל יצ׳ו תקנה הדל שנתקנה על מי שאינו יודע בטיב־ משא מתן אבל מי שיודע ומכיר בטיב׳ משא ומתן ומתעסק בעצמו בעסק משא מתן בממרן כזו יש ממש ככל שאר ממרנית דנהיגין בישראל שעברו עליהם ג׳ שנים והרשות לכל אדם לקנות ממרנית הדל אך ורק שמחוייב לשאול תחלה את פי פרנס החדש [החודש] והפ״ה יכתוב על הממרם זו שנעשה בידעתו וכבה הוכח בביה ברבים נעשה היום יום א׳ ט׳ חשון ת״ב לם׳׳ק(3. .XXX עמי עשו׳ תקנות י׳׳נ בלם אנשים רובבי ישראל ופרשים על ג׳ שנים מניסן ת״נ ולקמן. כמעט שטפונו וטבענו ביון מצולה לעמקי חובות הקהלה יצ״ו ואין מעמד ח׳יו שהחובות רבו כמו רבו ונדלו עד למעלה ראש והחבית אוכלת כאש ונושך כנחש וכמסוס נופם(4 אשר הנפש עם הבשר מכלה(5 עד בלתי nicht die Rede sei. Trotzdem sind sie von der Vierländersynode ausgegangen, weil 1) keine andere Behörde Verordnungen von so einschneidender Bedeutung fassen konnte 2) der hier vorkommende Passus התוועדות פה יריד יערסלב niemanden ausser der Synode meinen konnte und 3) nur sie einen Beschluss der volhynischen Landessynode sanktionieren und als für die Allgemeinheit gültig proklamieren konnte. Durch diese Verordnung der Synode gegen Kauflichkeit der Rabbinate erscheint es mehr als unwahrscheinlich, wenn öfter erzählt wurde, dass nach einer von ihr getroffenen Anordnung jeder Be-! sitzer von 10000 polnischen Gulden und mehr mit dem Morenu-Titel beehrt werden sollte (Jahrbuch für die Geschichte der Juden und des Judenthums, Bandl, Leipzig 1860 S. 164^. Die Verordnung gegen Käuflichkeit der Rabbinate wurde später entweder nicht beachtet oder war in Vergessenheit geraten. Am 26. Adar II 1780 wurden in Posen vier Kandidaten zur engeren Wahl als Rabbiner gestellt mit der Bedingung, dass der gewählte 300 unj garische Goldgulden an die Gemeindekasse zahle (Sef. has. II 263 [272] b ). j 1759, noch während der Wirksamkeit der Synode, war die Käuflichkeit in Kleinpolen gang und gäbe, aber in Grosspolen verpönt (Meine Geschichte der Juden in Lissa S. 187 ff.). 1) S. oben No. XXIII Belzyce Auch diese Verordnung meint Monatsschritt 1867 S. 348. 2) Bei Buber a. a. O. S. 223 § 13 zwei Jahre und die offen gelassene Frage, ob der Bankbruch eines geschäftskundigen, seit drei Jahren verheirateten, Geltung habe. 3) Sefer hasichr. III 91 [92] a. 4) Jesaja 10, 18. 5) Die Gläubiger waren überwiegend Edelleute und Geistliche. Vgl. noch unten Nr. XXXVIII, LIX Anm. Monatsschr. 1864 S. 461 Anm.